זה כל כך פשוט, לפתוח את הפה ולדבר. אבל זה בעצם מורכב

דרורה היתה אובדת עצות.

יצחק שלה הוא בעל טוב. אפילו נחמד. בעצם, היא ממש ממש אוהבת אותו.

פשוט היא מרגישה כל הזמן שהוא לא נלחם עליה. כאילו שהיא ברורה מאליה.

ברור לו שהיא מכינה לו, ברור לו שהיא רוצה להיות איתו בכל הזדמנות, ברור לו שבכל עת שהוא ירצה היא כל כולה תהיה בעבורו, ובכלל, היא זו שרוצה וצריכה אותו.

אבל הוא? טוב לו בחייו. הוא אדם בתפקיד ציבורי בכיר, עסוק עד מעל ראשו מהבוקר עד הלילה, מוקף תמיד בעוזרים, יועצים ומעריצים, ואם הוא מקבל מספיק "נדנודים" מדרורה, הוא מוכן ברוב טובו לפנות לה קצת זמן איכות.

את דרורה המצב הזה מתסכל במלוא העוצמה. היא לא יכולה לדמיין כבר את הימים בהם הוא זה שרדף אחריה, שהיה זקוק לתשומת לבה, שראה בה את הטוב והיופי שיש לה להציע. כל זה הפך למעין חלום רחוק שלא יחזור עוד. כעת זו רק היא, עם מלאי בלתי מוגבל של שעות בדידות מלאי מחשבות מתוסכלות על המעמד הנחות שנוצר לה בקשר הזה.

אז חברה טובה אמרה לה שהיא צריכה להבין שהכל זה בעצם משחק תפקידים. כשהיא תראה לו שהיא לא בדיוק להוטה אחריו, הוא יתחיל להילחץ ולרדוף אחריה.

אז דרורה ניסתה. אחרי יומיים זה קרס, כשיצחק התקשר ואמר שהוא הזמין להם שולחן במסעדה לאותו ערב. היא רצה אליו כגוזל המחפש חום. מובן שבאותה ארוחה הוא לא הפסיק לענות לטלפונים, לא אחרי שהוא ייבש אותה עם איחור של חצי שעה, ואפילו לא טרח להתנצל. הרי "ברור" לה שהוא עוסק בדברים ממש ממש חשובים...

היא דיברה איתו על זה, שיתפה אותו ברגשות הקשים שלה, אפילו גרמה לזה להישמע כאילו היא לא מאשימה אותו בכלל. היא "רק" משתפת אותו ולא כועסת... כלום! הוא כמובן התנצל בחיוך (מתנשא, לטעמה של דרורה), והבטיח להשתדל לפנות לה יותר זמן.

"לפנות לי יותר זמן", זו המחשבה שהדהדה דרורה לעצמה ללא הרף בימים שלאחר מכן. היא לעסה את המחשבה הזו עד דק, והקיאה אותה, ושוב בלעה, ושוב הריחה והקיאה. "איך הוא לא רואה כמה זה פוגע? המלך שמתפנה לאחד מנתיניו ברוב חסדו לכמה דקות של חסד... מה, אני לא שווה? הוא צריך 'לפנות לי זמן'?". היא לא יכלה לסבול את המציאות הזו.

אז היא החריפה את ה"חרם".

הראתה לו כמה היא "לא צריכה אותו". לא ענתה לטלפונים, הלכה לישון לפני שהוא בא הביתה וקמה אחרי שיצא לעבודה. היא כבר לא הכינה לו כלום ולא חשבה עליו (לפחות לא הראתה לו שהיא עסוקה כל היום בלחשוב עליו ולחכות מתי הוא יתחנן אליה שתחזור לחייך אליו). כלום! יצחק מיום ליום רק נראה יותר מאושר ומרוצה מעצמו.

ואז, משום מקום, יצחק מקבל זימון לבית הדין. הלום רעם הוא מגיע בשעה היעודה ומנסה לתפוס אותה לשיחה לפני שייכנסו פנימה.

"ויתרת עלי", הוא אומר לה. "למה?", הוא ממש כואב. "כי אני וויתרתי? אם אני 'לא' אז גם את?".

דרורה מביטה ביצחק במבט הכי עצוב שאי פעם הוא ראה ואמרה בפשטות: "הוויתור שלי הוא הניצחון. כל עוד חיכיתי לך, חיפשתי את תשומת לבך, ראיתי בך ה'מושיע' שלי, עשיתי מעצמי קטנה וטיפשה. לא הערכתי את עצמי מספיק. ברור לי שאתה אדם טוב, ולא היתה כוונתך לפגוע בי. אך המפגש שלי עם ההתנהגות שלך גרם לי בסופו של תהליך להעריך את עצמי ולהבין שמגיע לי. להבין שאני שווה מספיק בשביל שבעלי ירצה אותי ולא ייתן לי להיות בודדה ונטושה כל חיי. ניצחתי את הערך העצמי הנמוך שלי, והנה התוצאה. אם הייתי עושה את זה עכשיו מתוך נקמה, הייתי קטנונית. אבל אני עושה את זה ממקום שלם ושליו. אני בוחרת להיפרד כי סוף סוף ניצחתי את עצמי".

וואו. זה היה נאום הניצחון העצוב בהיסטוריה.

ועם נאום זה היה על המטפל להתמודד כשבבית הדין שלחו אותם אליו.

הם הגיעו כששניהם לא רוצים ולא מבינים למה הם צריכים להראות לצד השני את רצונם להישאר יחד.

לאט לאט התגלו סדקים ב"נאום הניצחון" של דרורה, בד בבד עם התגלותם של חורים ושברים בחזותו האיתנה של יצחק.

לפתע, בחדר הקליניקה, דרורה שמעה לראשונה את מצוקותיו של יצחק כפי שלא שמעה מעולם, היא שמעה בין השאר את כנותו בנוגע לחסימות הרגשיות שלו, שגורמות לו לברוח אל עשייה ענפה במקום להתמודד עם השדים כשהכל מסביב שקט, ורק אשתו יושבת מולו בארוחת הערב.

יצחק גילה שדרורה חזקה בהרבה מששיער, ויכולה להקשיב לו ולהיות שם בשבילו, ולפתע התמונה של "יצחק החזק שמכיל את בעיותיה של אשתו" קצת התערערה אצלו, והיוצרות התהפכו.

ובשיחה הבאה שוב חזרו.

הם עוד לא החליטו מה תהיה המשך דרכם.

מה שברור הוא, שפתאום הם החלו לדבר.

חבל.

כל כך חבל, שבשביל לדבר באמת אנחנו צריכים לנצח שדים. הרי זה פשוט כל כך, לפתוח את הפה ולומר כמה מילים. לבטא אהבה פשוטה. לומר צורך. להיות ולא לברוח. אבל כשסוף סוף מצליחים לעשות את זה, מבינים שזה מסובך בהרבה משנדמה.

לא כל ניצחון הוא אכן כזה, לעיתים הוא ויתור.

ולא כל ויתור הוא לא ניצחון.

השחור והלבן שמקובלים בפי כל מוציאים אותי מדעתי.

פשוט תדברו על הכל, ללא אגו מיותר, ותראו כי טוב.

באהבה.

פינחס הירש הוא יועץ זוגי M.F.