מדוע האדמו"ר בעל ה’אמרי חיים’ לא היה נוסע למירון בל"ג בעומר?

הרב מנחם אליעזר מוזס מספר כי ידועה ומפורסמת התקשרותו הנלהבת של האדמו"ר הרביעי מויז'ניץ רבי חיים מאיר הגר, המכונה על שם ספרו 'האמרי חיים', לתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. "אולם על אף הקשר הנפשי העמוק והמופלא, הקפיד מאד שבבואו לשם לא יפגעו חלילה ביהודים הבאים להשתטח על ציון הקבר", פותח הרב מוזס את דבריו.

"כך לדוגמה היה בערב ראש חודש אלול תש"ל, כאשר הגענו אז למירון מצפת, מקום שהותו של רבנו בקיץ. קהל גדול של אחינו בני ישראל היה בציון הקדוש, אך ציבור חסידי ויז'ניץ לא ידע על בואו של רבנו למירון.

"בצאת רבנו מהרכב, ביקש שלא ניכנס לציון אלא להגיע למרפסת הכהנים שמחוץ לציון. לפליאתי על כך אמר לי ברגשות קודש: "יהודים דבוקים ברבי שמעון, וכשאני נכנס, קורעים אותם משם...". רבנו המשיך ואמר לי: "זכורני כשהייתי בשנת תרצ"ה במירון, דחפו אנשים ואשה אחת צעקה שם: 'רבי! רבי שמעון הוא גם שלנו, לא רק שלך!'. וכשהכריזו בקול: 'פנו מקום לבני הרבי מויז'ניץ', זעקה אישה אחת שדחפו אותה: 'כאן כולנו בניו של רבי שמעון בר יוחאי'. רבנו התרגש ביותר בתמימותה והרגשתה האמיתית".

כשהרב מוזס שאל את האדמו"ר מדוע בכל פעם הוא כן נכנס למקום הציון, ענה "כשאני בא עם הציבור שלי, הם מכינים לי מקום, לא דוחפים אף אחד". ממשיך הרב ומתאר את האדמו"ר יושב ומסתכל לתוך מקום הציון בעודו מתייפח בבכי: "אה, אה, אין רבי שמעון...".

"בחזרתו לצפת אמר לנו שמאותו טעם אינו נוסע למירון בל"ג בעומר. זכורני מחודש אייר תשכ"ט, כשרבנו שהה בטבריה ובאחד הימים הגיע הגאון רבי מאיר שטרן רבה של מירון, לספר לרבנו שמצא דרך מיוחדת בה אפשר לעלות עד פתח המערה בל"ג בעומר. רבנו שמח מאד לשמוע את הבשורה הטובה, אך מיד שאל: "כמה יהודים הדבוקים ברשב"י יצטרכו להזיז מהציון בגללי?", ולשאלתו השיב הרב שטרן שאכן בתוך הציון לא יהיה מנוס מלדחוף אנשים, כדי שהרבי יוכל לגשת עד הציון. מיד נענה רבנו ואמר: "אם ככה, אסע רק למחרת ל"ג בעומר"".

מתוך ביטאון 'המבשר'