כמו ביקור באיקאה: בחיים, לכל אחת החוויות וההתמודדויות שלה

מי לא הייתה פעם באיקאה? נראה שתשעים ותשעה אחוז מכן ביקרו שם לפחות פעם אחת. אחרי הפעם הראשונה נוצרת התפלגות סטטיסטית משוערת: ארבעים אחוז נהנו עד הגג, התלהבו מהמרחב והמגוון, הצבעוניות והמחירים ושבו הביתה בידיים מלאות ושיר על השפתיים. ארבעים אחוז איבדו את עצמן בתוך ההמולה ומרחקי ההליכה הבלתי נגמרים, ציפו ליחס אישי מנותני השירות והתאכזבו, המסעדה הזכירה להן חדר אוכל מוסדי ולא עשתה להן חשק לחזור. כעשרים אחוז נותרו "פרווה", מצאו יתרונות וחסרונות ולא גיבשו דעה. הן כנראה יחזרו בשעת הצורך, או למען בת משפחה שמבקשת ליווי. אותה חוויה מרגישה שונה מאחת לשנייה, לעיתים במאה שמונים מעלות.

לפני חמש עשרה שנה זיכה אותנו הבורא בתאומים, בן ובת. בשמחתנו כי רבה החלטנו שאהיה אני המטפלת שלהם עד גיל שנתיים. הייתה חוויה נעימה ומאתגרת עם המון רגעים יפים. אודה ולא אבוש: לקראת סיום התקופה הרגשתי שהם בשלים לצאת מהבית לגן, לחברת ילדים, ואני כבר שבעה מהבקרים בבית ומחפשת לצאת. רשמנו אותם לגן לתחילת שנה, ופניתי לחפש עבודה.

בלית ברירה יצאתי לעבודה שלא כל כך רציתי בה. היחס היה נעים והמעסיקים נחמדים, גם המשכורת הוגנת. כל בוקר עשרים עובדות נפגשות ליד מכונת הנוכחות ומזדרזות להעביר כרטיס לפני השעה שמונה ודקה. כלפי חוץ תפקדתי כעובדת חרוצה ונמרצת, אך התמודדתי עם קושי יומיומי: התגעגעתי הביתה וממש חיכיתי שהיום ייגמר.

מהלחץ ומהגעגוע נתקפתי בפרצי רעב ואכלתי שם כמויות מופרזות. לרגעים חשתי עצבנות ומתח פנימי, עייפות וחוסר חשק. הדחקתי את התחושות הללו, גם משום שלא רציתי להיראות מפונקת (בעיקר בעיני עצמי), גם מפני שלא הייתה לי האפשרות, כאשת אברך, לשים שני ילדים בגן פרטי ולא לעבוד, וגם מוסר עבודה בסיסי לעמוד בהתחייבות שלי עד סוף שנה. מטבעי אני טיפוס של בוקר, מתעוררת מוקדם וממוקדת מטרה, מארגנת את הילדים ואת עצמי בזריזות. ובכל זאת, באותה שנה תמיד הגעתי למכונה המדוברת ברגע האחרון, חסרת נשימה, פוגשת תשע עשרה עמיתות במצב דומה.

מאז יש לי משל משלי, שמתאים כמעט לכל תחומי החיים: עשרים נשים מגיעות לאותו מקום עבודה ומחתימות כרטיס באותה שעה. לכאורה הנתונים זהים, אבל החוויה, אוי החוויה... כל אחת ואחת עוברת בתוכה וברשות היחיד שלה ושל משפחתה דברים שלא תוכלי לנחש וגם לא מתפקידך לדעת. מה עבר עליה בלילה הקודם והתמודדויות של שעות הבוקר המוקדמות, מה עובר עליה בשעות היום כשהיא לצידך, ולאיזו מציאות היא נוחתת בארבע וחצי בביתה.

בואנה נחמול זו על זו, נביט זו בזו במבט אוהד ומעצים ללא שיפוטיות, ואישה אל רעותה תאמר חזק!