מפגש עם המתים: "היא הופיעה בחלום וקראה לי. התעוררתי בבהלה גדולה"

לפני כשנתיים, בעת ימי השבעה של הרב יצחק לנדא ז"ל, מזקני חסידי בעלזא, הגיעו מספר מנחמים, וביניהם בני משפחה אחת, וסיפרו מעשה מופלא על דודתם, שתחילתו לפני 30 שנה.

דודתם הייתה אישה צדקנית אשר התגוררה בירושלים, צביה סאוויצקי ז"ל. היא לא זכתה לפרי בטן, ועבדה במשך שנים בבית יתומים. היא נפטרה בחודש טבת תש"נ, לפני 30 שנה, והלווייתה התקיימה ביום שלמחרת. מי שעסקו בסידור ההלוויה היו האחיינים שלה – אלו שסיפרו את הסיפור כעבור 30 שנה בביתו של הרב יצחק לנדא.

"ההלוויה הייתה ביום שישי", סיפרו. "זה היה יום חורפי והשבת נכנסה מוקדם. היינו שם בני המשפחה כשלפתע ראינו אדם לא מוכר. הוא התקרב אלינו וביקש לומר קדיש על המנוחה, שכן היא לא השאירה זרע של קיימא. תהינו מיהו, אבל בשל ההתעסקות בקבורה לא שאלנו לזהותו, אלא אמרנו לו שהסתדרנו ויש מי שיגיד עבורה קדיש.

"כשהסתיימה ההלוויה כבר לא ראינו אותו, אולם במהלך ימי השבעה הגיע אותו אדם אל בית אמנו שישבה שבעה על אחותה. כשהתיישב הוא סיפר מה שמו, ועל הקשר שהיה לו עם הנפטרת. סיפורו לווה בבכי, וכך החל לספר:

"'הגעתי לארץ ישראל בשנת תש"ה (שנת 1944). הוריי לא הגיעו עמי, ורק חמש שנים מאוחר יותר הם הגיעו לארץ. במשך חמש שנים הסתובבתי כאן, נער צעיר ללא אב וללא אם – סוג של יתום. כשהגעתי לירושלים נשלחתי ללמוד בתלמוד תורה 'יבנה', ובשעות הלילה הייתי הולך לפנימייה לילדים יתומים בשכונת קטמון. מי שהייתה שם אם הבית היא גב' צביה ז"ל, שהייתה אמא לכל דבר עבור אותם ילדים שהיו שם. כחלק מהתמסרותה לילדים בפנימייה היא דאגה למלבושם ולניקיונם, וכן גם לניקוי הראש מכינים.

"באחד הימים כאשר טיפלה בי, התחלתי לפתע לבכות. 'מדוע אתה בוכה?' שאלה הגב', והשבתי לה שאני בוכה על מצבה שאין לה ילדים, ועל הצער שיש לה, ושלמרות כל זאת היא עוזרת כל כך לילדים יתומים. כשנרגעתי מעט שאלתי 'כיצד אוכל לשלם לך על החסד שאת עושה עמי?', והיא ענתה 'כידוע לך, אין לי ילדים ואין לי בנים. אם תרצה להשיב לי טובה, אמור עליי קדיש לאחר פטירתי מהעולם'.

"חלפו עשרות שנים מאז אותו רגע, שנחרט בזיכרוני. ברבות השנים איבדתי את הקשר עמה, וכלל לא ידעתי אם היא בחיים. והנה בחלומי מופיעה גב' צביה. היא ישבה על הספה, וקראה לי: 'איציק'לה! הגיע הזמן לקיים את ההבטחה'.

"קמתי ממיטתי בבהלה גדולה. בבוקר סיפרתי זאת לרעייתי, ולאחר מכן יצאתי מהבית לבית הכנסת לתפילת שחרית. אז לפתע ראיתי מודעה טרייה שנתלתה זה עתה על לוח המודעות ברחוב הטורים בשכונת מקור ברוך – שם אני מתגורר, בה מודיעים על פטירתה של הרבנית הצדקנית מרת צביה סאוויצקי ע"ה. כשהסתכלתי באיזו שעה ההלוויה, ראיתי שהיא תתקיים בשעה 11:00, והיה ברור לי שאשתתף בה, ואבקש גם לומר קדיש. אמנם בהלוויה לא אמרתי, אך לאחר הלווייתה קיימתי את הבטחתי", הוא מסכם".

הרב אמון נקלע למצב בו התנדב לקבור "מת מצוה". רגע לפני שעזב את המקום, החליט לברר אודות האיש אותו קבר, ומה שגילה הפתיע את כולם. מי היה אותו האיש שזכה לקבור, וכיצד כל זה מתקשר לאפקט הזיכרון והשכחה? צפו בסיפור בלא ייאמן:

עובד מתוך אתר 'דרשו', פורסם במוסף 'קהילות' של העיתון 'המבשר'