מחכים שבן הזוג שלכם יעשה משהו למען הזוגיות? תמשיכו לחכות!

פרשתנו פותחת בהבטחה של הקב"ה כלפי עם ישראל לקבל את כל השפע שרק אפשר אם רק נשמור את מצוות התורה. וכך פותחת הפרשה: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אתם, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו...", ועוד כהנה וכהנה ברכות והבטחות. אבל מאידך, מתארת התורה את כל הדברים הנוראים שיקרו אם לא נעשה את מה שאנו מצווים לעשות: "ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצות האלה... ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו... והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת", ועוד דברים נוראים.

רואים שהקב"ה נוהג איתנו בשיטה של "אם... אז". מדוע? כיוון שקיום המצוות זו שאלה של קיום, ולא של מותרות. הקב"ה בעצם מאלץ אותנו בדרך זו לשמור את המצוות, כמו שאנו למשל ננהג מול הילדים שלנו בכל הנוגע לנושא של ביטחונם ובריאותם. אנו נעשה כל שניתן ונעמוד על המשמר, ולו בכדי לדאוג לקיומם ולשמור על ביטחונם.

שכר ועונש בזוגיות

אמנם ישנה מערכת שבה הדרך הנ"ל לא רק שאינה מועילה, אלא אף מזיקה, וזו מערכת זוגית. בזוגיות, כאשר אחד מהצדדים מתנה את הנתינה שלו, כי אז הצד השני מיד נוקט באותה שיטה, שהרי הוא לא רוצה להיות "הפראייר". לא פעם שומעים משפטים כגון: "אם רק היא היתה עושה בשבילי, מה לא הייתי נותן לה...?"; "אם הוא היה יותר קשוב אלי, כל מה שהוא היה רוצה הוא היה מקבל". ואז, במקום נתינה מצד שני בני הזוג, מגיעים למערכת הדדית הרסנית של לקיחה והענשות למיניהן, שגורמות לזוגיות לדעוך מיום ליום.

אז מה עושים?

ניסיון עם המון זוגות מראה, שבמקרים כאלו, כאשר עושים את השינוי בחשיבה, שנתינה מצידי לא הופכת אותי לפראייר, אלא אדרבה, הופכת אותי להיות זה שמרים את הזוגיות ומעניק מוטיבציה גם לצד השני לתת מעצמו לטובת הקשר, כי אז מערכת היחסים משתפרת לאין ערוך.

מאויבים ל...

דוגמא אחת מיני רבות הייתה לפני מספר חודשים. איתן וציפי, זוג שהגיעו כשני אויבים, וכיום, לאחר הדרכה קצרה שעיקרה נתינה, רק כדי לתת, נמצאים במקום אחר לגמרי, נמצאים במקום שהוא גם של קבלה, קבלה שנותנת כוח וסיפוק. אם בהתחלה הייתה מצד שניהם התמרמרות על בן זוג אגואיסט, שחושב רק על האינטרסים שלו ולא אכפת לו מהזוגיות, היום, לאחר שעשינו איתם יחד תהליך של תיאום ציפיות, הנתינה הגיעה ממקום של לתת (את מה שבן הזוג רוצה לקבל, ולא מה שהנותן חושב שבן זוגו צריך), והנתינה הזו הובילה לאמונה שניתן להרים את הקשר הזוגי למערכת שכיף להיות חלק ממנה, ולבסוף גם למציאות כזו.

מנסים ומרוויחים

אז במקום לחכות שהצד השני יעשה משהו כתנאי שגם אנחנו נעשה, בואו ננסה אנחנו, ונתחיל להעניק לבן הזוג, בלי לחכות לצעד ממנו, בתור התחלה. ותראו איך הנתינה הופכת אט אט חלק בלתי נפרד מהקשר שלכם. תראו איך אפשר להרגיש כיף להיות עם בן הזוג, מציאות שהרבה זוגות ויתרו עליה. ומיותר לציין מה זה עושה לילדים שרואים איך אמא ואבא נותנים ומעניקים, ולאיזו אווירה טובה זה מוביל.