שנה לאסון מירון: הקדוש ברוך הוא דיבר איתנו במירון ובקרלין, בבני ברק ובאלעד

חלפה שנה, האסון עדיין צרוב בתודעה ואסור לשכוח אותו. אבל לאו דוקא בשביל הפקת הלקחים במישור הבטיחותי, דעתנו ודעת הציבור העולה למירון לא תפסה מקום רב בשיקולים ובגישה לשינויים.

חשוב שהאסון יישאר בתודעה, לא רק בשביל השינויים המתבקשים במירון וגם לא רק בשביל ההזדהות והנשיאה בעול עם המשפחות הרבות, שבנם, אביהם אחיהם או חתנם נספה, ואלו שנותרו פצועים בגוף ובנפש.

החשיבות העליונה היא לזכור שהקדוש ברוך הוא מדבר אלינו, הוא מדבר במירון ובקרלין, הוא מדבר בבני ברק ובאלעד, ובכל אותם מקומות שאסונות בלתי צפויים היכו בנו – ואנחנו נדרשים לחיזוק ברוחניות, לחיזוק באמונה ובטחון ובתלות בו יתברך.

חלילה, ריבוי האסונות מקהה את החושים, ומוריד את סף הרגישות, וזה מסוכן.

ובנוסף ריבוי העיסוק בגורמי האסונות אם מבחינה בטיחותית (מירון וקרלין) אם מבחינה ביטחונית (בני ברק ואלעד) מסיטים אותנו מהעיקר.

מסר מפרשת בחוקותי

אנחנו מתרגלים לדבר בשפת העיתונים, מחדלי בטיחות, מחדלי משטרה, כל מיני גורמים טבעיים שהם מסובב ולא סיבה.

כך כתב דברי הרמב"ם בהל' תעניות פרק א הלכה ב' ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם.

ולהלן שם הלכה ג': אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה (בפרשת בחוקותי) והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי.

מה הכונה 'דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית'?

לומר שזה במקרה - היינו לתלות בסיבות נכונות טבעיות בלי לזכור שאחרי ככלות הכל יש גורם עליון ויש מנהיג לכל.

לא קל לחיות עם התפיסה הזו במיוחד כשיש כתובת על הקיר וישנם גורמים או נסיבות שאפשר לתלות בהן וגם להאשים, אבל חובה לשנן את התפיסה הזו בכל מצב, כפי שנמחיש בציטוט דלהלן.

ויהי אחרי השואה...

הרב הגאון והצדיק רבי מיכאל דוד ווייסמנדל לברכה פעל רבות בשנות תש"ג – תש"ד למניעת גרוש והשמדת יהדות הונגריה, וניהל משא ומתן עם הגרמנים לעצירת הגירוש.

הדרך לכך היתה על ידי שלמונים ואמצעים אחרים שהיו מאד נחוצים לגרמנים, והוא נתקל במכשולים מתוך חוגים יהודיים שמנעו את הצלחתו ואין כאן המקום להכנס לפרטי הפרשה הכאובה.

לאחר המלחמה הוא היה שבור ורצוץ, ליבו לא יכל לשאת את המחשבה שאי שיתוף פעולה מנע הצלה של מאות אלפי יהודים.

לימים בהגיעו לארה"ב הוא נפגש עם האדמו"ר מליובאוויטש רבי יוסף יצחק זצ"ל והשיח בפניו את כאבו ומרירותו.

הרבי הביט בו בהשתתפות ואמר בקול נוגה, 'אבער ווער האט דאס אלעס געטאן' = 'ומי עשה את כל זה...?' הרי ככלות הכל גם זה מנוהל מלמעלה".

אמנם יש בחירה ויש שכר ועונש למי שמנע את ההצלה אבל אחרי הכל יש בורא עולם והוא האחראי העליון שבלעדיו לא היתה התוצאה מתרחשת. אחרי הכל זו היתה גזירת עליון... ואת זאת צריך לזכור גם כשהכתובת על הקיר והגורמים האשמים צריכים לבא על עונשם.

ולענייננו, כשיש מחדלי ביטחון ובטיחות צריך לטפל בהם ואף להעניש את המתרשלים, אבל אסור להסיט את הפוקוס מהנקודה המרכזית.

האסון הוא גזירה משמים, הוא מחייב תשובה התעוררות ותיקון. ולא למרכז את כל המבט אל המחדלים או אל ההשתלשלות.

היסח הדעת מהעיקר זו מחשבה של הליכה בקרי עם ה' והיא מביאה קיטרוג וצרות נוספות חס ושלום.

ימי הספירה ומידת הדין

ימי ספירת העומר הם ימים של דין, כך מקובלנו מרבותינו וגם מהנסיון שבימי ספירת העומר מידת הדין מתוחה, הרבה אסונות היו בתקופה הזו, החל מיתת תלמידי רבי עקיבא ועד היום הזה.

יש לזה קצת מקור במשנה מסכת עדויות פרק ב' משנה י': משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש שנאמר והיה מדי חדש בחדשו רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת שנאמר ומדי שבת בשבתו. ומפסח הנקרא שבת עד שבועות שנקראת שבת השביעית זה נקרא תקופה של משבת לשבתו. לדעת רבו המפרשים הכונה להגדרת אורך של תקופה אולם לא כן נראה מדברי אחד מרבותינו הראשונים לפני כשבע מאות וחמישים שנה וכך כתב בספר שבלי הלקט סדר פסח סימן רלה "ואחי ר' בנימין נר"ו פי' הטעם מה שנהגו שלא לישא בין פסח לעצרת לפי מה שמצינו בסדר עולם פ"ג משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש שנאמר והיה מידי חדש בחדשו ר' יוחנן בן נורי אמר מן הפסח עד עצרת שנאמר ומדי שבת בשבתו". ההמנעות מלישא נשים בימי הספירה אינה קשורה למיתת תלמידי רבי עקיבא אלא לכך שזהו זמן של דין, ואולי אדרבה זה גופא הגורם לאסון הנורא של תלמידי רבי עקיבא ולאסונות אחרים על פני ההיסטוריה – ועד ימינו.

דעה זו מתאימה עם מנהג האריז"ל שלא לישא ולא להסתפר עד שבועות ולא רק על ל"ג או ל"ד בעומר.

ומה ניתן לעשות?

חוץ מחובת זהירות יתירה והימנעות מוגברת מסיכונים בתקופה זו, בוודאי שלהרבות חסד ואהבה מעורר את מידת הרחמים וממתיק את הדינים.

בנוסף – 'תורה מגנא ומצלא' ובלשון הפיוט החביב 'אין שמירה כתורה' שאולי מותנה ב'אין לומדיה כישראל'. התקופה של ההכנה למתן תורה והציפיה למתן תורה היתה ועודנה תקופה של התעלות בישיבות. רבים שומרים על 'תמימות' ורציפות ונמנעים מנסיעה מהישיבה ל'שבתות חופשה' במשך כל התקופה - ואשרי חלקם. גם אלו שאינם בדרגה זו וגם כולנו – מי שאינו תלמיד ישיבה או כולל אלא עוסק לפרנסתו – ייטיב לעשות בהגברת החיבור לתורה ולשיעורי תורה – כראוי לתקופה והיא תשמור ותגן עלינו.