הרב ראובן אלבז: כשהמלך בחר דווקא בילד שלא הצמיח שום פרח בעציץ

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א', א'-ב').

מתחילים אנו בס"ד חומש חדש-חומש במדבר, הנקרא גם "חומש הפקודים" על שם שהקב"ה מונה וסופר בו את עם ישראל פעמיים (פעם ראשונה בתחילת החומש, ופעם השנייה בפרשת פנחס - פרק כ"ו).

ולכאורה קשה, וכי הקב"ה צריך לספור את ישראל כדי לדעת את מניינם? הרי "אין שכחה מלפני כסא כבודך"  והכל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם (ברכות לב, ע"ב, וע"ע בעירובין יג ע"ב), ומדוע אם כן מצווה הקב"ה לפקוד את ישראל ולמנותם שוב ושוב.

רש"י הקדוש עומד על קושיה זו ומתרץ תירוץ נפלא שיש בו עידוד גדול, וזה לשונו: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאם, וכשנפלו בעגל מנאם לידע מנין הנותרים.  כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם".

דהיינו שמחמת אהבת ה' יתברך לבניו, בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹֽקֶיכֶם (דברים י"ד, א'), מונה הוא אותם בכל עת על אף שגלוי וידוע לפניו מניינם, וזאת מפני ששמחה היא לפניו למנותם שוב מאהבתו הרבה והעזה אליהם, וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד (ירמיה ל"א, ב').

בכדי להמחיש זאת היטב המשילו על כך המפרשים משל: לעיירה קטנה הגיע עשיר מופלג שכל חשקו ורצונו היה להטיב וליהנות את עניי העיירה, החל העשיר לחלק כספים לאנשי העיירה לרוב ובינתיים נודע לו שבקצה העיירה נמצא עני מרוד שאין לו דבר בביתו, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה (יחזקאל ט"ז, ז'), הגיע העשיר לאותו עני והעניק לו צ'ק גדול על סך 100,000 ש"ח.

שמח העני שמחה גדולה והזדרז ללכת לבנק כדי לפרוע את הצ'ק השמן, לאחר שמילא את כל הפרטים הדרושים החל הפקיד לספור את הכסף במכונה, ערימה ועוד ערימת שטרות של 200 ש"ח. לאחר שסיים הפקיד את מלאכתו, לא סמך העני על ספירת המכונה והחל לספור בעצמו את כל הכסף, שטר אחר שטר, וכשנוכח שכל הסכום נמצא הלך לביתו בשמחה ובטוב לבב.

כשהגיע לביתו שוב החל לספור את הכסף והכניסו לכספת, ולפני שהלך לישון הוציא את כל הכסף וספרו בפעם השלישית, כששאלה אותו אשתו מדוע סופר את הכסף כל כך הרבה פעמים, השיב לה שעושה זאת כיון שזה נותן לו שמחה וחיות, כל שטר ושטר משמח את לבבו ומעניק לו שלווה אמתית, שהרי אחד מהקולות הערבים על האדם הוא הכסף (אוצר המדרשים).

זהו המשל, והנמשל מובן, השמחה הגדולה של ה' יתברך זה עם ישראל, ולכן הוא מבקש לסופרם שוב ושוב, ואע"פ שיודע מספרם חוזר ומונה אותם לגודל חביבותו ואהבתו אליהם, אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' (מלאכי א', ב').

אהבת הקב"ה לעם ישראל אין לה קץ וגבול, וכפי שהיה רגיל הבעל שם טוב ע"ה לומר: "אני מתפלל שאזכה לאהוב את הצדיק הגדול ביותר כמו שהקב"ה אוהב את היהודי הרשע הגדול ביותר". ומתוך אהבתו אותנו נתן לנו את אוצר כלי חמדה היקרה והחשובה ביותר שהיה משתעשע בה תתקע"ד דורות (974 דורות) והיא תורתנו הקדושה.

נחת הרוח והשמחה שיכולים אנו כביכול להחזיר לה' יתברך, הוא בזה שנדבוק בתורתו, נלמד ונהגה בה תמיד, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶֽךָ (דברים י"א, י"ט), ונקיים את מצוותיה.

אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר

התורה הקדושה נקראת אמת (ברכות ה ע"ב) וכמו שנאמר (משלי כג, כג) אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, תורת משה אמת, משה אמת ותורתו אמת (בבא בתרא עד ע"א), תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב (מיכה ז', כ'), ובכדי לזכות לתורה צריכים אנו לדבוק במידת האמת.

וכן מצינו בגדולי ישראל במשך כל הדורות שמידת האמת היתה נר לרגלם ואור לנתיבתם תמיד (מושאל מתהילים קי"ט, ק"ה), וכפי שהגדיר זאת מופת הדור מרן החזו"א זצוק"ל (בספרו אמונה וביטחון פ"ג אות ל') שתכונת האמת היא אצל החכם תכונת נפשו ושורש מציאותה, וכל אבקת שקר ממנו והלאה. 

אנשים רבים חושבים שאם ישנו מן האמת יצליחו בעסקיהם ומסחרם, יתקבלו לעבודה חשובה וירוויחו כסף רב, אך דבר זה אינו נכון. מנכ"ל של אחת מהחברות הגדולות לנפט בארה"ב המעסיקה למעלה משישים אלף עובדים התראיין לעיתונות והציג את ספרו העוסק בנושא "כיצד אפשר להתקבל בעבודה" בו הוא כותב שהטעות הגדולה ביותר אצל בני אדם שבעקבותיה נכשלים הם בראיונות להתקבל לעבודה זה שהם מתחפשים לאנשים אחרים ולא מציגים את עצמם באמת, אלא מחפשים עצמם לסוג האדם שהחברה כביכול רוצה ובשל כך אינם מתקבלים לעבודה. היפך מחשבתם.

מנגד, אדם שמגיע לראיון העבודה בצורה פשוטה בלי תחבולות ומציג את אופיו ותכונותיו בצורה אמתית זוכה להתקבל לעבודה, ואף עולה דרגה אחר דרגה עד שנהפך להיות בין העובדים החשובים והבכירים ביותר.

ישנו סיפור נפלא הממחיש עד כמה צריך האדם להשתדל כל העת להיות דבוק במידת האמת ולא לזוז ממנה ובכך תובטח הצלחתו.

מלך גדול רם ונישא בגויים לא זכה להיפקד בזרע של קיימא ואף על כל הבדיקות והטיפולים הרפואיים המתקדמים ביותר לא הצליח להוליד בן שימשיך את דרכו ויירש את כס מלכותו. המלך לא נפל בדעתו והחל בחיפושים אחר ילד מחונן שיוכל לאמצו ולהכשירו לשבת אחריו בכס המלכות ובהנהגת המדינה.

נכנס המלך לבתי הספר ברחבי המדינה והורה לחלק לכל הילדים הצעירים עציץ ובתוכו זרעים וביקש מכל ילד להשקות את העציץ ולטפל בו במשך חודשיים ימים, לאחר מכן יגיע המלך ויבחן את העציצים והילד אשר העץ שלו יפרח וישגשג ביותר יבחר לחיות בארמון המלוכה ולהיות כיורש העצר וממשיך דרכו של המלך.

אחד מהילדים שקיבל את העציץ היה יתום, ומסכן, בתר עניא אזלא עניותא (ב"ק צב ע"א אחרי העני הולכת העניות), על אף שהתאמץ להשקות ולטפל בעציץ, העציץ לא הוציא פרי, הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ (ישעיה נ"ו, ג'), התבייש הילד היתום בושה גדולה שהעציצים של כולם צמחו והוציאו פרי ואילו שלו לא צמח.

והנה, הגיע היום והמלך ביקר בבתי הספר כדי לבחור את יורש העצר-ממשיך שושלת המלכות, כולם הראו למלך את העציצים היפים והמפותחים שלהם, אך המלך לא התפעל מכך כלל ועיקר עד אשר הבחין בנער היתום מחזיק עציץ שלא צמח ואורו עיניו, התפעל המלך מאוד ובחר בו להיות כיורש העצר.

כל המדינה רעשה וגעשה מבחירת המלך, וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר (רות א', י"ט), הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ (תהילים מ"ח, ו'), מדוע בחר המלך דווקא בילד שנכשל ולא הצליח להצמיח את העציץ שקיבל. המלך הבחין בתמיהת ההמון והסביר את מעשיו: "טרם חילקתי את העציצים לכל צעירי המדינה הורתי למשרתי לבשל את הזרעים, ורק אח"כ לזרוע אותם בעציץ. וכידוע, זרע מבושל לא יכול להצמיח. רציתי לבדוק בכך ולהיווכח מיהו הילד שדבק במידת האמת ולא משקר.

כל בני השרים והרוזנים, כשראו שהזרע לא צומח, קנו זרעים חדשים והחליפום בזרע המבושל שהובא להם, בחושבם שכך הם ירשימו את המלך ויזכו לכס המלוכה, כל אחד מהם מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ (מושאל ממלכים א' פרק א', פסוק ה'), כולם שיקרו - חוץ מהילד היתום, שהיה כן ואמיתי, ועל אף הבושה הגדולה הגיש את העציץ היבש כמות שהוא. ילד כזה, שדבק במידת האמת, ראוי לשבת על כסא מלכותי", אַתָּה תִּֽהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי (בראשית מ"א, מ').

אם המלך של המדינה דבוק במידת האמת יכולה המדינה להצליח ולשגשג, אך בדרך של שקר והערמה אין הצלחה, לשקר אין רגליים.

יהי רצון שנזכה להיות דבוקים ואדוקים במידת האמת, ועל ידי כך נזכה לקנות את התורה הקדושה ולהיות רצויים וטובים לפניו יתברך תמיד, אמן, שבת שלום וחג שבועות שמח לכל בית ישראל.