"לשאול אותי על כשרות זה כמו לשאול סנדלר על סתימה בשן". פרק מתוך הספר "ירח נגוס"

"אבא, אני רוצה גלידה. בבקשה. זה מגרה אותי, וקנית בדיוק את הגלידה שאני אוהב".

זיעה ניגרה מפניו של מתנאל. הוא העלה את השקיות הכבדות מהמינימרקט, ומיד התחיל לסדר את המצרכים במקום. השקית הראשונה שפתח צרכה קירור, ובן שהופיע מולו באותה השנייה, אוחז ספר תחת בית שחיו, ביקש לטעום מן הגלידה שקנה.

"בנוש", מד הלחץ עלה במתנאל לממדים מוכרים, "אכלנו ארוחה בשרית רק לפני שעתיים, אתה זוכר, מותק?".

"אבל אמא מרשה לי לאכול חלבי גם אחרי שעתיים מהארוחה הבשרית", טען הקטן. מתנאל הרגיש שלא נותרה בו אפילו לחלוחית אחת של כוח. הכעס וחוסר האונים החליפו תפקידים בקצב זריז.

הוא נשם לרגע.

"נכון, צדיק שלי", גייס את מלוא האהבה לילד המקסים והיחיד שלו, "אמא מרשה. אבל אני מאמין שיש לך כוח לחכות כמו גיבור עוד קצת. נכון?".

"לא!", בן זרק את הספר על השולחן בחבטה, "אני רוצה עכשיו. אם זה מותר, אז למה לא?! אפילו אמא אומרת".

"זה באמת מבלבל, בנוש", מתנאל עזב את השקיות והתיישב לידו. "אתה יודע, לפעמים אני חושב שאתה איזשהו גיבור מאיזה ספר דמיוני".

"אני, גיבור?", הפליאה קישתה את גבותיו של בני.

"כן, בנוש. גיבור-על כזה שכולם מעריצים".

"למה?".

"כי לא תמיד קל לך, ולפעמים הדברים כל כך מבלבלים, ואתה לא באמת יודע במה לבחור, וזה קשה. אתה רואה שגם אבא וגם אמא אוהבים אותך ורוצים בשבילך את הטוב ביותר, אבל לכל אחד יש את הדרך שלו, נכון? ולפעמים אתה לא כל כך יודע מה יותר נכון", הנמשים בפניו של בן רקדו בחינניות על אפו כשהנהן לאביו.

"אתה לומד בתלמוד תורה של צדיקים, והרב'ה מלמד אתכם הרבה דברים יפים ומעניינים, ובעצמך סיפרת לי כמה שאתה אוהב את סיפורי התורה, ואת לימוד המשנה", אישוניו של בן נצצו, כשאביו הזכיר את הרב'ה שאהב. "רוב החברים שלך כבר מחכים את פרק הזמן הדרוש לילד בין בשר לחלב. אבל כשנורא התחשק לך, פתאום התבלבלו לך כל הדברים האלו, ורק רצית גלידה, נכון?".

"אבל אני יכול להתגבר, אבא", הוא מיהר להרגיע את מתנאל.

מתנאל חשב לעצמו, שהמצב מורכב בהרבה ממה שחשב, כשלקח על עצמו בהסכמה את החיים הכמעט בלתי פתירים הללו. 'כעת הוא עדיין קטן, אך כשיגדל - המצב יהיה מסובך שבעתיים', חשב לעצמו.

***

"מה השיחות הללו באמצע הבלגן?!", שאלה בטי, מביטה בשקיות המונחות על הרצפה ברישול, ובבן ובאביו יושבים ליד השולחן משוחחים בכובד ראש. היא הבחינה שמתנאל יושב שמוט כתפיים.

"זה בגלל הגלידה", בן התחיל להסביר, ומתנאל הרגיש שהכוח אוזל ממנו כמו גלידה נמסה מגביע וופל קרוע.

"מה העניין עם הגלידה?", פנתה אליו בטי.

"היא חלבית, ואנחנו בשריים", צייץ בן, "אז אמרתי לאבא שאת בטוח היית מסכימה לתת לי, אפילו רק אחרי שעתיים".

מתנאל חשש מהחרפה נוספת של המצב, וקם באנחה, משקיע את מחשבתו בסידור המצרכים בארון.

'בן בודק אותנו', עברה מחשבה בראשה של בטי. 'הוא בודק את מידת ההסכמה שלנו על דברים. הוא מחפש חוזק, יציבות וביטחון מאתנו'.

כמו מתוך חלום שמע מתנאל את בטי אומרת: "בנוש, אני חושבת שאם אבא טוען שבגילך עליך להמתין ארבע שעות בין בשר לחלב, אז ברור שזה מה שאתה צריך לעשות. זו בכלל לא שאלה", מתנאל חידד את אוזניו. "בענייני הכשרות אבא שלנו הוא המבין הגדול, לא אני", חייכה אליו. "אתה מבין, בנוש? לשאול אותי שאלות בענייני דת - זה כמו להתייעץ עם סנדלר על סתימה בשן".

בן צחק, וחיוכו, חסר שן קדמית, כבש את בטי, שבאותו רגע ציינה לעצמה שהוא היה זקוק נואשות לשמוע את הדברים הללו ממנה. 'אלוקים עדי כמה מאמץ הייתי צריכה לגייס מתוכי כדי לומר את זה', חשבה לעצמה.

ומתנאל, במצב רוח מרומם בהרבה, שאל מעם המזווה: "בן, אתה בטוח שאתה סגור על גלידה? כי קניתי לך לשבת את הסוכריות הממולאות שאתה אוהב".

"אז למה שלא נפתח לנו כבר עכשיו מספר חטיפים ונחרוג מעט מהתפריט היומי הבריא שלנו?", שאלה בטי, ומתנאל הופתע בשנית.

מתוך הספר "ירח נגוס" - ספר מאתגר שמשאיר קצוות נגוסים אך מאיר פינות שלא הכרתם, מאת רותי קניג - סופרת, יועצת רגשית ומנחת סדנאות.

לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.