מיומנה של טלפנית: סיפורה של גרת-צדק אחת ומיוחדת

עוד ימים ספורים נקרא על רות המואבייה, על דרכה מלאת המכשולים, על הנחישות שעמדה במבחן ועל השכר העצום שזכתה בדמות דוד המלך שיצא ממנה. מסע חייה ממואב אל חיק העם היהודי השאיר חותמו על ספר דברי הימים. עקבותיה על הארץ וסימני הדרך שהשאירה, עומדים עד היום לנשמות טהורות ותועות שעמדו תחת הר סיני ולא זכו להיוולד לעם היהודי. מאז ועד עתה זורם נחיל של נשמות מארץ העמים ומכל כנפי תבל שרצונם העז והכרת האמת, היא היחידה שהובילה אותם להצטרף לעם סגולה.

כריסטינה היא גרת צדק שצעדה על השביל העולה בית א-ל. היא זו שהופיעה מול עיני על מסך המחשב, ללא שם משפחה וללא כתובת. תיעוד של תרומות סמליות שעל המסך סיפרו על מלחמה פנימית של רצון לתת ויכולת כספית מוגבלת. מי זו שעומדת מאחורי התרומה? מה הסיפור שלך, כריסטינה? מה הביא אותך מבחוץ, משאינם בני ברית? מדוע לא החלפת את שמך כי מן הסתם את קשורה ליהדות?

 יצרתי קשר ראשוני מתוך כוונה להגיע בדרך ידידותית לסיפור חיים שתמיד יש בו משהו מרתק. לשמחתי גם היא התלהבה לשתף אותי בסיפור חייה.

מדוע לא החלפת את שמך בעקבות הגיור?

"גיליתי את הידברות בדיוק בזמן שהייתי זקוקה לו ביותר. בזמן המהפך בחיי. נזקקתי למזון הרוחני האדיר שזרם ממנו ונתן לי כלים לעמוד מול האתגרים שבדרכי. אולי לכן נשארתי עוד בשמי הקודם. אבל בבקשה תמחקי אותו. שמי היהודי הוא יוכבד. זה לא עושה לי טוב שקראת לי בגלגולי הראשון".

נתתי ליוכבד לספר את סיפור חייה: "הסיפור שלי מתחיל בשנות השישים של המאה הקודמת. נולדתי במינכן באזור בוואריה שבגרמניה. הייתי ילדה מחוננת, הגאון של הכתה שקבלה בכל המבחנים 10. אבי נפטר בעודי ילדה קטנה ואמא שהייתה קתולית אדוקה, גידלה אותי על בירכי הנצרות הבלתי מתפשרת. מיותר לציין שמעולם לא נפקד מקומנו בכנסייה. אמי הייתה בקיאה בתנ"ך ובברית החדשה, וחינכה אותי ואת אחותי על בירכיו. הספר הראשון שקבלתי מתנה בגיל 5 היה תנ"ך. אמי דאגה לערוך לי מבחני יידע ולשמוע את ידיעותי, כך שעם תפיסתי המהירה, הייתי בעלת ידע מקיף בכל סיפורי התנ"ך. אמי קראה לי כריסטינה על שם דודתי אחות אמי ששמשה כנזירה אדוקה והיוותה לאמי את סמל הטוהר והקדושה. זכור לי שביקרתי בלוויית אמי את דודתי פעמים אחדות. שם במנזר לא הרשו לגברים להיכנס לבקר את קרוביהם אלא אם הייתה מחיצת רשת שמבדילה בין הנזירות ליקיריהם. בהיותי בת 14 נפטרה אמי".

את גדלה בגרמניה של אחר השואה. מגיע לגיל השאלות הקשות. מה זה עושה לך?

"עד גיל 13 לא ידעתי כלום על ההיסטוריה של השואה. כשהגעתי לתיכון כל נושא השואה התחיל והסתיים במשפט אחד – 'בזמן השואה נהרגו 6 מיליון יהודים'. בשנות השישים יהדות היתה מושג שלא דיברו עליו, לא היה שיח בעניין אולי כי בילדותי זה היה עדיין נושא רגיש".

לא יאמן, לא שמעתם מקרובים, משפחה או חברים? הרי השואה היתה נושא בוער ומדובר?

"נכון, אבל לא בגרמניה, אלו היו שנות הכחשה. אף אחד לא רצה לדבר על נושא בעייתי כזה. ידענו שהיו דברים נסתרים שלא עשו לנו טוב. משהו שמריח לא טוב.

"בשיעורי ההיסטוריה סיפרו על המלחמה עצמה. הייתה הפרדה ברורה בכל הנוגע ללימודי מלחמת העולם השנייה. היו הגרמנים הטובים והיו הגרמנים הרעים - הנאצים. הורי ראו עצמם כגרמנים הגונים, אף על פי שאבי סיפר שהיה חניך בנוער ההיטלראי בגיל 13. הוא עזב את המסגרת הזו כי סבי התנגד לזה. סבתי הייתה אשה אצילית מאוד, סייעה בשנות השואה ליהודים להימלט. הידיעות לגבי היהודים בזמן השואה הגיעו אלי בדרכים אחרות ובקריאת ספרים רבים על מאורעות הימים. הגעתי לעדויות של ניצולי שואה ומה שחשתי יותר מכול הייתה בושה גדולה שנולדתי לעם הזה.

"החלטתי לכפר על חטאי עמי כמו חברים רבים שלמדו אתי. התחילה אופנה חדשה שנקראה 'ציד נאצים' - שפירושה לאתר אותם במקומות ששם מצאו מסתור. להגיע למקומות כמו ארגנטינה ועוד, ולהעמיד למשפט את אלו שדם יהודים על ידיהם. בתקופה זו כבר הייתי יתומה מהורי, לכן עם החלטה זו הגעתי לסבי שהיה אדם חכם מאוד. הוא לא התלהב כמוני וראה בזה בזבוז זמן וחלומות נעורים. הוא סירב לרעיון ואמר שזה רעיון של גיל הטיפש עשרה. במקום לנסוע ולחפש את הרוח תתחילי לעשות כסף. תלמדי ביזנס. זה הכי חשוב. מבחינתו רק מי שיודע לעשות כסף והרבה, הוא ראוי לתואר אדם. בניגוד לאמי שהייתה מסיונרית בנפשה, הוא מצא בקיעים רבים בנצרות וראה אותה כמזויפת. סבי ניסה לחנך אותי בדרך שונה מאוד מאמי. כילד חווה אלימות מהוריו שלא נתנו לו לחזור הביתה אלא אם כן, חזר עם כסף למחיית המשפחה. הוא האמין בכסף ובחופש שהיו חסרים לו בילדותו. משונה איך בתו - אמי - נהפכה לקתולית מאמינה.

"בניגוד אליו, שראה את החיים רק בכסף, חלומותי היו מעט. נמשכתי לרוחניות ופילוסופיה. עדיין האמנתי בנצרות, אבל החומה הבצורה שלה החלה שונים להיסדק. היו לי מידי הרבה שאלות ותמיהות שאף אחד לא ענה לי עליהן.

"ירדתי מהחלום של ציד נאצים ונרשמתי לאוניברסיטה. הייתי הכי קטנה במחזור, כי סיימתי מוקדם את לימודי התיכוניים. יום אחד הגעתי ללונדון במסגרת טיול, והגעתי גם לשכונה יהודית. שם ראיתי לראשונה יהודים חרדיים. הסתכלתי עליהם היטב, ואז לראשונה שאלתי את עצמי - מי הם? ולמה שנאו אותם? מה הסיבה שהעם הזה נתון היה למשיסה?

"התחלתי לבקר בספריות. אספתי כל חומר קריאה שיכול לזרוק אור על היהדות. קראתי בשקיקה כל מידע שיכול לספק את האובססיות הגדולה שאחזה בי. משהו ממגנט משך אותי לספרי קודש. התחלתי ללמוד עברית כדי להבין. מה שגיליתי היה דבר מדהים. גיליתי את האמת. היא הייתה כל כך ברורה. היא נתנה לי את התשובות לכל השאלות הבלתי פתורות. שאלות שלא קבלתי מעולם. לא האמנתי שהן קיימות.

"ידעתי שמכאן יש לי רק דרך אחת. לעשות הכול כדי להתגייר. השתוקקתי לעשות זאת מהר. פגשתי חברה יהודייה שלמדה אתי באוניברסיטה. התחלתי להמטיר עליה שאלות אבל הבנתי שהיא לא מהסוג הרוחני שאני מחפשת. להמשך התהליך נסעתי לישראל עם אחותי. זה היה מסע מפרך שקבלתי אותו האהבה. ידעתי שלהיות יהודי לא יהיה קל. הדרך הפתלתלה רק הגבירה את הרצון העז שלי בשעה שאחותי כבר מזמן חזרה לגרמניה כשהיא ממלמלת –"מה את צריכה את זה"- הגשמתי את חלומי לאחר קשיים רבים שרבים היו נשברים ממנו".

איך סבך הגיב לשינוי בחייך?

"הוא רואה את הדת בכלל כדבר פרטי ואישי, כך שזה לא משנה לו. אילו אמי הייתה חיה, מסתבר שהיה לה קשה מאוד. עם כל זה, אני חבה לה את המשיכה לרוחניות. היא הייתה רוחנית מאוד, אבל לצערי בנתה את הרוחניות שלה על הנצרות, שמלאה בשקרים וכזבים".

מה אתך היום?

"היום אני בת לעם היהודי. אני גאה בכך שיש לי בן אברך. יחד עם זה אני חווה הרבה קשיים בזוגיות ובפרנסה, שהיא קשה לי מאוד. אבל מה יש לי להתלונן. יש לי אבא בשמיים שהכניס אותי תחת כנפי השכינה".

גיורת, זו זכות גדולה, אבל זה להיות לבד בלי משפחה מסביב שתתמוך בך.

"מצחיק שאני צריכה להזכיר ליהודים מסביבי כמה הם צריכים ללכת מאושרים. וכמה לא נכון שאני לבד. אני תמיד עם אבא שבשמים ומחזיקה באמא - התורה".