כדי לייצר גבינה, החלב צריך להחמיץ. אל תתייאשו מן ההחמצה

נתחיל בבדיחה. מספרים שרב אחד גדול נסע במונית, שהתרסקה לתהום. נהג המונית והרב הגיעו לשמים, ונהג המונית התקבל ראשון. הסתכלו בתיק שלו, ושלחו אותו ישירות לגן עדן העליון בכבוד רב. כאשר הגיעו לדון בתיק של הרב, הוא קיבל מקום הרבה יותר נמוך... הרב נדהם, ושאל איך זה שהוא, שלימד תורה כל חייו, זוכה למקום נמוך יותר מנהג המונית? ענו לו כך: "מה שקובע כאן, זה מבחן התוצאה - כשאתה נתת דרשות בבית הכנסת - כולם היו נרדמים, כשנהג המונית היה נוהג, כולם היו מתפללים".

עד כאן הבדיחה, שכמובן מתארת מצב הפוך לגמרי מהמציאות האמיתית בשמים. שם לא דנים על פי מבחן התוצאה, אלא על פי מבחן המאמץ. "לפום צערא אגרא" (לפי הצער – השכר, מסכת אבות פרק ה' משנה כ"ג). מבחן התוצאה יכול להביא הרס וחורבן בחינוך, כי הבחינה דרך "מבחן התוצאה" מייאשת ומונעת התקדמות, ורק מרגילה אותם לחשיבה של "הכל – או כלום", שזה פתח להרבה צרות בהמשך החיים. "לא עליך המלאכה לגמור" - אומרים לנו חז"ל, תפקידנו לעשות השתדלות נכונה. ולכן, יש מעלה גדולה לשבח כל מאמץ, ולא את התוצאה, כי המאמץ הוא זה שאנו רוצים לעודד.

המחשה לכך נמצאת במגילת רות. מסופר שם שרות יצאה ללקט שיבולים שנשכחו בשדה. בסוף היום, היא לא סחבה איתה לעיר את ערמת השיבולים הכבדה, אלא חבטה בשיבולים והוציאה את הגרגרים: "וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב, וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה" (רות ב', י"ז). כשחזרה רות עם גרעיני השעורים אל בית חמותה, הפסוק אומר שנעמי ראתה את השיבולים שליקטה, וזה לכאורה לא מדויק, הרי היא ראתה רק את גרגרי השעורה, ולא את השיבולים עצמן. כך שואלים המפרשים, ועונים שנעמי באמת ראתה את גרעיני השעורים שבידיה של רות, אך ראייתה הייתה עמוקה יותר, היא חשבה לעצמה - אם זה מה שיש בידיה של רות, כמה שיבולים היו לה קודם? אם זה ה"נטו" שיצא לה, אני יכולה להבין כמה גדול ה"ברוטו", אני יכולה לראות את המאמץ שהושקע, את הקושי והמאמץ.

פעמים רבות אנו רואים רק את התוצאה הסופית, ואין אנו רואים את התהליך שהיה לפני. וזו בעיה שמונעת המשך התקדמות. כדאי לסגל ראייה שונה, לנסות להבין את העמל, הקושי והמאמץ, בלי קשר לתוצאה. באמת המילה 'עידוד', היא מלשון: 'עוד'. כאשר אנו מעודדים בן-אדם על מעשיו הטובים, הוא מקבל חשק לעשות עוד, אפילו אם התוצאות לא היו משהו.

הרב בידרמן מביא שזה אחד הטעמים לכך שאוכלים בשבועות מאכלי חלב. כי כדי לייצר גבינות ומעדנים מחלב, החלב צריך קודם להחמיץ. רק אחרי ההחמצה ניתן להכין ממנו גבינה, חמאה ושמנת. כך גם התורה נרכשת במאמץ ורגשות של החמצה. ההחמצה לא צריכה לייאש, אלא היא תנאי מקדים לעילוי ולהשבחה. וכך גם אנחנו וילדינו, גם אם במבחן התוצאה נפלנו, פישלנו או כשלנו, צריך לשבח את המאמץ, צריך לראות אותו, בעדשה מולטי-פוקלית, ועל זה לתת את הדגש. וכמובן - להסתכל קדימה במבט אופטימי, מאמין ומכבד. כך היינו רוצים שיתייחסו אלינו בזמן הנפילות שלנו, וכך ראוי וכדאי לקדם את ילדינו.

הצטרפו היום לקהילת ההורים לנוער מתמודד בהנחיית הרב טיומקין. לפרטים הקליקו >>>