נערים שיש סיכוי שיצליחו להשתלב במסגרת רגילה – לא מוותרים להם. לא מוותרים עליהם

בשנים האחרונות קיימת תכנית שמיועדת לבני נוער בסיכון שנמצאים מחוץ למסגרת החינוך הפורמלית, ומסייעת להם להשלים השכלה. הרעיון שעומד מאחורי התוכנית הוא לאפשר לנוער מנותק, שכבר נשר מהמסגרות הפורמליות, הזדמנות נוספת להשלים השכלה ולצאת אל החיים עם שנות לימוד ובגרויות, לדוגמה. על פניו, זה נשמע כמו רעיון גאוני. ואכן, אדגיש, למרבית הנערים שנמצאים בתוכנית כזו - אכן מדובר בהצלה. אך הפעם אני מבקשת להרים את הכפפה ולדבר דווקא על מה שבמקומות מסוימים מתפספס או מושתק. על פתרון שהפך לבעיה.

בואו ונעשה סימולציה. נסו להיכנס לרגע לראש של נערה צעירה, בגיל ובמצב שמתאפיין יותר מכל בחוסר ראיית עתיד ובפזיזות. נניח שמה שמעניין אותה כרגע הוא לעבוד ולהרוויח כסף. כמה שיותר. או במילים אחרות - ללמוד כמה שפחות.

ואז היא שומעת על פתרון קסמים, יש דבר כזה. לא חייבים ללמוד בבית הספר, לקום בזמן ולהגיע כל יום, ללמוד למבחנים ולהכין שעורי בית. בשביל מה?! יש מסלול עוקף קצר ונחמד הרבה יותר. אפשר גם לעבוד ולא ללמוד בבית ספר, וגם, הפלא ופלא, לצאת עם שנות לימוד ובגרות. אם כך, למה להתאמץ ולהישאר בבית ספר נורמטיבי?! עכשיו לכו תסבירו לה על החשיבות של למידה במסגרת לימודים תקינה... וכך מחליטות נערות, כאלה שבהחלט מסוגלות ויכולות ללמוד במסגרת לימודים נורמטיבית, להיכנס מבחירה ללמידה במסגרת קידום נוער, ולנשור מבחירה ממסגרות הלימוד הרגילות. אני אישית משוחחת עם אינספור נערות קידום נוער שמציינות בתבונה (מבחינתן...): "התלבטתי בין קידום נוער לתיכון רגיל, אבל ככה אני מספיקה גם לעבוד". כך הגולם קם על יוצרו, והופך את הפתרון לבעיה.

אז מה עושים? מייעלים ומדייקים את דרך קבלת הנוער לתוכניות מסוג זה, באופן שרק בני נוער שנמצאים בנשירה ודאית וגלויה יסתייעו בו. ואילו כל נער שעדיין יש סיכוי כי יצליח להשתלב במסגרת רגילה – לא מוותרים לו. לא מוותרים עליו.