שבועות הוא הגוויל של ספר התורה, שקדוש יותר מכל האותיות שעליו

קדושת הגוויל של ספר תורה גדולה יותר מקדושת האותיות שבו (הנועם אלימלך). כן, לכל אות בספר התורה יש קדושה מיוחדת, אבל הגוויל - הקלף העשוי מעור של בהמה, הקלף שעליו כתובות כל האותיות - הוא הכי קדוש, כי הוא סופג את קדושת כל האותיות כולן.

כך בדיוק חג השבועות. הוא בעצם הקלף, הגוויל, שעליו ספוגים כל האורות שהאירו עלינו. בחג השבועות ספוג האור של הניקיונות וההכנות שלך לפסח, האור של בדיקת ושריפת חמץ, האור של ליל הסדר, האור של חול המועד ושביעי של פסח, האור של ימי ספירת העומר, האור של רבי שמעון.

הכל מרוכז ביום הזה, ולכן הוא קדוש כל כך - את רק צריכה להתעסק בנמשל לא במשל. למה הכוונה? לכל חג יש משל ונמשל, זה החגים שלנו. חוויות! בראש השנה הרימון, הגזר הראש של הדג - משל לזכויות לגזרות טובות. הסוכות הם משל לענני הכבוד, ארבע הכוסות בליל הסדר הם משל לארבע לשונות של גאולה, הספינג'ים המשמינים בחנוכה והסביבונים והרעשנים ואוזני המן... בקיצור משל ונמשל! והאדם לא צריך להישאר שקוע במשל, אלא בנמשל, כל המטרה היא הנמשל. את יכולה בהחלט בחג השבועות לקשט את הבית שלך בעלים ירוקים כמו משתלה, ולשים על הראש כתר של פרחים, וללבוש שמלה לבנה, ולהחזיק ביד טנא של פירות וירקות, ולערוך שולחן בלבן, ולהכין חלבי מהמם. זה יפה, זה טוב... אבל העיקר זה למה עושים את זה? להתמקד בלמה.

זכרי את קדושת הגוויל, את ההתחדשות של התורה, והעיקר היא האמונה שהיצר הרע יושב לך על מפתחי הלב ומכניס אותך לייאוש. הוא אומר לך: "הנה, כמה שנים? כמה חגי שבועות עברו עליך? ואת קיבלת את התורה ונשארת במקום, ואת עוד נופלת ונופלת... איזה קבלת התורה את רוצה לקבל?

תעני לו! השנה אני מקבלת את התורה מחדש, והתורה הזאת שאני מקבלת בחג השבועות הזה היא תורה חדשה, ועליה לא עברתי. היא חדשה! את מזכירה לעצמך שכל דיבור ודיבור שיצא מפיו של הקדוש ברוך הוא - היו עם ישראל חוזרים אחורה מהבהלה, והיו מלאכי השרת מחזירים אותם. גם את - נפלת, הלכת אחורה. אל תתייאשי... גם עם ישראל התרחקו והתקרבו, ורק ככה קבלו את התורה.

את זוכרת את הנמשל. בית בירוק – בניך כשתילי זיתים.

מאכלי חלב – התורה נמשלה לחלב. וכמו שתינוק יכול להתקיים רק מחלב, ככה התורה היא התזונה הרוחנית שלנו. היא הכל, היא האושר, השמחה, הברכה והשפע, וגם אם התרחקת ממנה קצת, בואי, היא מחכה לך!