הצילו, ג’וק! איך מתגברים על הפחד?

בילדותי ספגתי צעקות וביקורת. כיום, אני מבקרת וגוערת הרבה בילדי. אני מודעת לכך שאני מזיקה להם, וכועסת על עצמי, אבל לא מצליחה להשתנות. תני לי כלי מעשי לשינוי.

אמא יקרה ואכפתית, הדרך לשינוי ביחס לילדיך מתחילה מבפנים. את היחס שאת רוצה לתת לילדיך עלייך לתת, קודם כל, לעצמך. כמו שחשוב שתאמרי מילים טובות ומעצימות לילדיך ותפחיתי למינימום משפטים מקטינים וגערות, כך חשוב שתעשי זאת בדיבור הפנימי שלך לעצמך.

בכל אחד יש זרם תמידי של מחשבות - משפטים שהאדם אומר לעצמו. הדיבור הפנימי הזה מושפע הרבה ממה שהאדם ספג במהלך חייו. חלקים מהשיח הזה מושמעים גם לילדים וכך, בלי לשים לב, מועברים לדור הבא מסרים שההורים קבלו מהדור הקודם. אם המסרים מקדמים ונותנים כוח, זה נפלא. הבעיה מתחילה כשהמסרים מחלישים ומקטינים.

כשאת רוצה לשנות את הדיבור שלך כלפי הילדים, זה לא מספיק שתשימי לב למה שיוצא מפיך. בזמנים של לחץ ומצוקה, אוטומטית יצאו מפיך הדיבורים שמתנגנים לך בראש. בזמנים אלו, מה שאת אומרת לעצמך עליך ישודר כלפי הילדים. הפתרון הוא לשנות את מה שמתנגן לך בראש. המשימה שלך היא להחליף את התקליט הפנימי שבראשך. כך תצאי מורווחת לא רק מכך שהדיבור שלך כלפי ילדיך יהפוך למיטיב, אלא גם תפיסתך את עצמך כאמא וכאדם תהיה מעצימה ומקדמת.

כדי לשנות את התקליט, צריך שיהיה לך תקליט חדש שאותו תאמצי לעצמו. אלו משפטים שמעלים את האמון העצמי שלך ואת תחושת המסוגלות, משפטים שגורמים לך להרגיש טוב ולראות את עצמך כטובה. למשל: "אני רואה את המאמצים שלך והם חשובים בעיני", "את יקרה לי", "את טובה", "אני מתפעלת ממך", "את כל הזמן מתקדמת".

כשתזהי דיבור פנימי מחליש ומייאש - חשוב שתעצרי ותשמיעי את התקליט החדש לעצמך. מכאן זה ימשיך בטבעיות גם לילדיך.

(פנינה נחמוני, מנחת הורים ומאמנת אישית מוסמכת, יועצת במחלקת יהלו"ם)

* * *

מה גורם לפוביה מג'וקים, ואיך מתגברים עליה?

מקקים אינם מהווים יותר מאשר מטרד, בדרך כלל, אך עבור הסובלים מפוביית ג’וקים, מדובר בבעיה אמיתית וטורדנית, שפוגעת קשות באיכות חייהם. אדם הלוקה בפוביה יגיב באופן קיצוני ובלתי רציונלי, ויפעל מתוך אינסטינקטים הישרדותיים בסיסיים. יהיה מי שיברח בבעתה, יהיה מי שיעשה שימוש בכמויות לא סבירות של חומרי הדברה, ובמקרים קיצוניים, יהיה מי שיימנע מחזרה למקום לתקופה ארוכה.

מבחינה גופנית, בעת חרדה עשויים לחוש בתופעות פיזיות המאפיינות חרדה, כגון דופק מואץ, זיעה מוגברת, מאמץ וקושי בנשימה ובמקרים קיצונים אף התקף חרדה.

פוביה מג’וקים עלולה להוות מטען נפשי ורגשי כבד, מאחר שפעמים רבות נוסף על הפחד מג’וקים גם הפחד מהתדמית החברתית המתלווה אליו, ועל כן חשוב לטפל בפוביה ברצינות.

קיימות כמה סברות לגורמים שהפכו את הפחד מג’וקים לתופעה נפוצה כל כך. חוקרים אחדים טוענים כי מקורה של הפוביה הוא אבולוציוני, ושהיא נובעת מפחד מבעלי חיים אשר בעבר היו ארסיים ומסוכנים, ותגובות הגוף הטבעיות מטרתן הישרדותיות. כמו כן, החרדה עשויה לנבוע גם מחשיפה טראומתית לתגובת פחד של אדם קרוב אותו למדנו לחקות.

נוסף על כך, הופעה של ג’וקים מתקשרת בעיני רבים לסביבה מזוהמת ומלאת חיידקים, מאחר שמקום המחיה הטבעי שלהם הינו הביוב, ובכך היא תורמת לתחושת הגועל והסלידה.

כאשר פחד פוגע בתפקודכם היומיומי ומהווה עבורכם מכשול שברצונכם להשאיר מאחוריכם, רצוי לפנות לעזרה ולטיפול מקצועי.

בפוביה מג’וקים ניתן לטפל בשיטת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, מסגרת טיפולית ממוקדת וקצרת מועד, המתאימה במיוחד לטיפול בחרדות. בטיפול זה מלווה המטופל באיתור הסיטואציות הגורמות ומביאות לפחד, תוך התעמתות עם דפוסי המחשבה המזיקים והשליליים המתעוררים עם חשיפה הדרגתית למקור הפחד, בליווי צמוד, מקצועי ותומך של המטפל.

התאמת המטפל המתאים ושיטת הטיפול הנכונה ביותר היא מרכיב מרכזי בדרך להתגברות על החרדה וחזרה לחיים מלאים ונטולי חרדות.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)