האור והזוהר: מקורביו של הרב אורי זוהר זצ"ל בראיון מרומם על הגדלות הבלתי נתפסת

לפני שבוע עלתה נשמתו הטהורה של הרב אורי זוהר זצ"ל לשמי מרומים. הבמאי והשחקן המפורסם, שהתהליך החזרה בתשובה שלו טלטל מדינה שלימה. איש האמת הנועז, שמאז חזרתו בתשובה לא פסק מלקרב אחרים. התלמיד החכם הגדול, שהחל את סדר הלימוד היומי שלו לפנות בוקר. מי שלימד את כולנו לחבק גם את אלה שעזבו את הדרך. בראיון מרגש, מספר עוזרו הרב שמעון שחר על מה שביקש ממנו בדמעות הרב עובדיה יוסף, ועל הדברים הקצרים שאמר לקבוצה של 400 נערים ונערות שעזבו את הדרך. הרב דן טיומקין מוסיף על ההתמדה הגדולה שלו בתורה, וסיוון רהב-מאיר מספרת על מעמד הר סיני תמידי, שהתרחש בבית הקטן ברחוב זכרון יעקב. 

תורה, ענווה, חסד

הרב שמעון שחר, אשר עובד עם נוער מתמודד במרכז "בינו" בעיריית ירושלים, היה יד ימינו של הרב אורי זוהר במשך 25 שנה. הוא הפיק תוכניות טלוויזיה ורדיו של הרב, וסייע לו ברישום ילדים למוסדות תורניים. "היתה לרב אורי ישרות לא רגילה", הוא אומר. "מילה שלו היתה מילה, והוא לא זז מהסדרים שקבע לעצמו ברמה כמעט לא אנושית. גם אם היינו חוזרים באחת בלילה מכנס או תוכנית רדיו, בשעה שלוש הוא כבר היה מתחיל את סדר הלימוד היומי שלו. זכור לי איך שמעתי אותו אומר פעם אחת בשיחת טלפון, שאם הוא לא קם בזמן, הוא לא שותה קפה או תה עד הצהריים". 

הרב שמעון שחר

היו לו דרישות גבוהות מעצמו

"בהחלט, ובניגוד גמור לכך, מול אנשים אחרים הוא היה ההפך הגמור. הרב נהג לדבר עם כל אחד בשפה שהתאימה לו, והתייחס בכבוד גם לאנשים הפשוטים ביותר. הוא אהב אותם, והפשטות הזו שבתה את ליבו. לאורך השנים ישבו בסלון הקטן שלו כל כך הרבה אנשים שבאו להתייעץ, והם היו יוצאים ממנו בתחושה שהם משמעותיים עבורו, שהוא קרוב אליהם. הרב גם עסק הרבה בשלום בית, ולא פעם היה הולך עד לביתם של בני הזוג כדי לדבר עם הבעל או האישה. היתה לו אהבה גדולה לכל יהודי, והוא עשה את כל מה שהיה יכול כדי לסייע להם".

על היחס המיוחד לכל אדם, אפשר ללמוד גם מהרגל שקבע לעצמו. "לפני כמה שנים אמרו לו הרופאים שהוא צריך לעשות הליכה, והרב קיבל על עצמו לומר שלום לכל אדם שיבוא מולו תוך כדי", אומר הרב שחר. "אנשים שראו אותו לא תמיד הבינו למה הוא מברך אותם לשלום. היו כאלה שענו לו, ואחר כך חזרו אחורה כדי להסביר שהוא בעצם לא מכיר אותם. היו שם לא פעם סיטואציות קצת מצחיקות, אבל הוא לא ויתר, זו היתה הדרך שלו לעבוד על המידות".

ואם לא די בכך, סייע הרב גם בתמיכה במפעלי חסד שונים. "מלבד הארגון שהוא הקים, אשר פעל למען רישום ילדים למוסדות תורניים, הוא עזר איפה שרק היה אפשר. אם מוסד תורני מסוים היה צריך עזרה בהקמה, או תוספת של מבנה נוסף, הרב אורי תמיד היה שם כדי לסייע להם. גם ארגוני צדקה שונים קמו דרכו, ולו עצמו היתה קרן להכנסת כלה. אנשים היו שולחים לו מכתבים והוא היה מעביר להם כסף. כל זאת, כאשר הוא עצמו חי בצניעות גדולה ואהב את סגנון החיים הזה".

לחיי הפשטות חברו 46 שנות לימוד בהתמדה, אשר נתנו את אותותיהן. "הרב לא עשה מזה עסק, אבל הוא היה בקיא בש"ס בצורה לא רגילה", נזכר הרב שחר. "באחת הפעמים בהן שידרנו ברדיו דרום, הגיעו פרופסור לגמרא כדי לשוחח איתו. מדובר על אדם שלכאורה אמור היה להכיר את הש"ס, כשבפועל הרב אורי תיקן אותו דף אחרי דף. בנסיעות הוא תמיד היה עם ספר פתוח, לומד לאורך כל הדרך. הוא למד גם הרבה קבלה, בעיקר את כתבי הגאון מוילנה והרמח"ל".

הרב דן טיומקין, יוצר קהילת ההורים לנוער מתמודד, עמד נפעם גם הוא מיכולת ההתמדה. "נסענו פעם אחת להרצאה להורים לנוער מתבגר בעיר נתיבות. הרב היה כבר מבוגר, נסיעות לא היו פשוטות עבורו, אבל הוא שמע שיש ציבור גדול שזקוק למענה, ולא יכול היה לעמוד מנגד. בכל אופן, לאורך כל הדרך להרצאה הרב למד, אך בדרך חזרה היה כבר חשוך, ואז התוודעתי לראשונה לפנס הראש שלו, כזה כמו של חשמלאים. עם הפנס הזה הוא המשיך ללמוד גם בחושך. אני זוכר איך נדהמתי מהיכולת הזו מצד אחד לסחוף את הקהל ולדבר בכריזמטיות, ומצד שני לעמול בהתמדה על עסק התורה, ולנצל כל רגע אפשרי". 

הרב אורי זוהר זצ''ל עם הרב דן טיומקין

איך היה הקשר שלו עם חברים מהעבר?

"הם היו בטוחים שהוא הולך וזהו, אבל הרב אורי לא ויתר עליהם, ונשאר איתם בחברות קרובה", אומר הרב שחר. "היו גם כמה שהוא סחף אחריו, כמו אלונה איינשטיין, שעברה לגור בסמוך אליהם, ובהמשך נישאו שתי בנותיה לבניו. זכורה לי שיחה ששמעתי ביניהם, כמה ימים לפני פטירתה. אלונה היתה אז מאושפזת בבית חולים, והבינה לקראת מה היא הולכת. באותה שיחה, היא דיברה על הפחד שלה לעמוד בפני בית דין של מעלה. אז הרב פתח הלכות תשובה לרמב"ם והתחיל ללמוד איתה. הם בעצם ישבו לברר איך מגיעים מוכנים ליום הזה. תוך כדי, אמר לה הרב 'אלונה, יש לך זכויות', וסיפר גם על תהליך התשובה שלו עצמו. את האמת, הרגשתי שם כמו קוף ליד בני אדם. לראות שני אנשים שהיו מפורסמים בעברם, חזרו בתשובה וחיים את האמת באופן חזק כל כך, ואני, איפה אני לידם?!"

תאהבו את הילדים

בעשור האחרון, נושא הטיפול בנוער נושר עמד בראש מעייניו של הרב. "בהתחלה, כאשר הוא אמר שצריך לקבל את הילדים האלה באהבה, הרבה אנשים הרימו גבה. זו היתה נראית דרך מתירנית מידי", נזכר הרב שחר. "אבל הוא הלך בתעוזה גדולה עם האמת שלמד על בשרו, תוך כדי התמודדות עם הילדים שלו. מהר מאד אחר כך, החלו להגיע אליו קבוצות שלמות כדי ללמוד ממנו איך להתמודד עם הנוער בצורה נכונה, ופעם אחר פעם בכנסים ביקשו שהוא ידבר על זה. הרב אמר לאנשים את דברי הזוהר, על כך שבתקופה של עקבתא דמשיחא הנשמות הן חלשות, והסביר שבני הנוער לא עושים את זה מרוע, אלא מתוך קושי וחולשה. 'צריך להבין אותם וללכת איתם בסבלנות גדולה מאוד', הוא נהג לומר, 'שההורים יעלימו עיניים, בלי לחטט במה שהילד עושה ובלי לחפש אותו יותר מידי. זו סבלנות ארוכת טווח, אבל היא משאירה אותם איתנו, רק לא ללחוץ, בסוף הם יחזרו'". 

באחת הפעמים, הוזמן הרב לדבר מול קבוצה של 400 נערים ונערות שגדלו בבתים חרדיים ועזבו את הדרך. "זה היה בלייקווד, ובדרך לשם אמר לי הרב, 'אני בן 80, מה אגיד להם? אני כבר לא מדבר בשפה שלהם, זה דור אחר'. עם זאת, כשהגענו לשם, הוא דיבר באופן קצר וקולע, ואמר להם כך: 'תדעו שני דברים, הדבר הראשון הוא שהקב"ה לא חרדי, והדבר השני זה שהוא אוהב אתכם. תזכרו את זה לכל החיים'. המילים הקצרות האלה נגעו בהם עמוק, ואפשר היה לראות איך הפחד מקשר עם ה' משתחרר. זה נתן להם את האפשרות להיות מחוברים אליו גם בלי כותרות רשמיות".

עם השנים, כתב הרב את הספר 'אבות על בנים' על הנושא. "בהתחלה, כשהספר יצא, הרב לא ביקש הסכמות", אומר הרב שחר. "כאשר שאלתי אותו מדוע, הוא ענה שהספר נתון לביקורת, ולא מחייב אף אחד. מי שרוצה יכול ללמוד ממנו ומי שלא - לא. הספר נמכר אז בהיקף קטן יחסית, ולא יצא שוב לאור. רק כמה שנים אחר כך הוא החל להתפרסם בהיקף רחב יותר, ואז הרב כבר נאות לבקש עבורו הסכמות מרבנים. מדובר בספר שהגיע לאלפי משפחות, והרבה אנשים זכו ללמוד דרכו איך להתנהל מול הילדים שלהם באופן נכון". 

גם הספר 'בוסר המלאכים' נכתב בעידודו. "הרב ביקש ממני לתת את כל הקומה המעשית של איך להתמודד עם נוער בסיכון", אומר הרב דן טיומקין. "הקשר בינינו החל כאשר כתבתי ספר הדרכה לחוזרים בתשובה, ובקשתי ממנו הסכמה. בהתחלה הוא ניסה להתחמק והסביר שהוא מרגיש לא ראוי, אך כאשר ראה עד כמה זה חשוב לי, נאות לבקשתי. מאז, היתה לנו חברותא קבועה מידי מוצאי שבת, ולפעמים התרחב הלימוד לזמנים נוספים. נהגתי להתייעץ איתו אפילו על נושאים קטנים ואישיים. ראיתי בו שילוב של אדם גדול, דבוק בה' לגמרי, ויחד עם זאת מאיר פנים, מתעניין, עוזר, ובעל חסד ברמה שאי אפשר לתאר".

בברית לבנו של דן טיומקין

בשנותיו האחרונות, לא הרבה הרב לצאת מביתו. "היינו מביאים קבוצות של בני נוער לבית הכנסת הסמוך אליו, ושם הם שמעו אותו", אומר הרב שחר. "הוא דאג לעם ישראל עד לרגע האחרון. היו מגיעים אליו כל הזמן אנשים פרטיים ובקשות לעזרה ממוסדות. אני הייתי אחראי לסנן את הפניות הרבות, וזכור לי אבא אחד, לפני כ-4 שנים, שביקש פעם אחר פעם לדבר עם הרב. בסוף אמרתי לו שביום מסוים הרב יהיה בנסיעה מירושלים לאזור המרכז, וביקשתי ממנו להתקשר בזמן הזה. אותו אבא התקשר, והחל לספר על הקושי עם בנו. לאותה שיחה היה עד נוסף - בחור צעיר שחיפש טרמפ, והרב ביקש לקחת אותו יחד איתם. כמה דקות אחר כך התברר כי הבחור הצעיר היה לא אחר מאשר אותו בן. הוא שמע את השיחה עם אביו ודווקא בזכותה, הלב שלו נפתח. היתה זו פעם אחת מיני רבות, בהן ראיתי איך יש לרב סיעתא דשמיא מיוחדת בעזרה לאנשים".

ואם מדברים על הרב, אי אפשר שלא להזכיר את האישה הגדולה שלצידו. "היא שמרה מאד שלא יפריעו לו ללמוד, והסכימה שיקבל שיחות טלפון רק בשעות מסוימות", אומר הרב שחר. "בנוסף, כאשר היה שיעור תורה בבית שלהם, היא דאגה להגיש אוכל ושתיה לכולם, ולא הסכימה שאף אחד יקום. היה חשוב לה שילמדו בריכוז, בלי להסתובב הלוך ושוב. אנשים היו מתייעצים גם איתה, ואת הכל היא עשתה בצניעות גדולה. גם הרב היה דואג לה מעל ומעבר, זה היה קשר עמוק ומיוחד של אהבה".

"רבי אורי, לאן נעלמת?"

את האהבה הגדולה לרב, אפשר היה לראות בכל מקום. "באחד מערבי יום כיפור נסענו לשדר ברדיו דרום, אלא שבדרך נתקענו בפקק עצום, שנוצר בעקבות תאונת דרכים", אומר הרב שחר. "באולפן הרדיו חיכה לו צוות שלם, אך לא נותרה ברירה, והרב החל לשדר דרך הטלפון. כמה רכבים לפנינו עמדה בפקק ניידת משטרה, ואני יצאתי אליהם. דפקתי על חלון הרכב שלהם, וגיליתי שהם מקשיבים לתוכנית של הרב. אמרתי להם שהוא נמצא כמה רכבים מאחוריהם, וכאשר הם שמעו זאת הם כל כך התרגשו, שהחליטו לסייע לנו. הם ירדו עם הניידת לשוליים וביקשו שניסע אחריהם. כך הגענו במהירות לאולפן".

אהבה מיוחדת אהב אותו גם הרב עובדיה יוסף זצ"ל. "קצת אחרי שהורידו את ערוצי הרדיו הפיראטיים משידור, הגענו לרב עובדיה כדי לדון איתו על פתיחת דרכים חדשות לפרסום של דברי תורה. באותה פגישה, הרב עובדיה אמר בדמעות: 'רבי אורי, לא שומעים אותך ברדיו, לאן נעלמת? ולמה אתה לא בא לבקר אותי יותר?' בהמשך, הם דיברו על רישום של ילדים למוסדות תורניים, והרב עובדיה אמר: 'אין לי בעולם הזה דבר חוץ מאשר ילדי ישראל, הם משאת חיי. אז אני מבקש ממך, הרב אורי, שתגיד בפה עכשיו - ילד אחד למען עובדיה יוסף'. הרב אורי ענה לו בצחוק, 'ילד אחד למען אורי זוהר'. אבל הרב עובדיה לא ויתר, ואמר לו 'תגיד ילד אחד למען עובדיה יוסף'. הוא ראה בקירוב הזה זכות אדירה. כאשר יצאנו מהביקור המרגש, אמר לי הרב אורי שהוא לא רוצה להפריע לרב עובדיה ללמוד, ולכן לא מגיע הרבה. כמה כבוד שהם רחשו זה לזה".

לסיום, משתפת העיתונאית סיוון רהב-מאיר, שראיינה את הרב וביקרה בביתו פעמים רבות, בתחושותיה האישיות. "סמלי מאוד בעיניי שהרב אורי נפטר בערב מתן תורה. מבחינתי, וזו לא גוזמה, כל ביקור בחדרו הקטן היה מעין מעמד הר סיני. אני יודעת שזה ישמע לאנשים הזוי, היום היהדות מאוד פופולרית, היא בפיד, היא בפלייליסט, וזה נהדר, אבל אצלו זה היה משהו אחר, זה לא עוד אומן שהתחזק או סלב שגילה את התורה. אצלו באמת משה קיבל תורה מסיני, ומסרה לאורי, והוא פה כדי ללמוד וללמד. הייתה תחושה נוקבת של אמת כשיצאת מהבית שלו, אין לי כל כך למה להשוות את זה, אולי באמת לגדולים ולצדיקים. ניצול הזמן, הרצינות, הלימוד, החשיבה אם בכל פעולה תהיה תועלת, גם כשראיינתי אותו. הוא לא התראיין אם לא הייתה סיבה טובה לכך, וברגע שהצלם התחיל לקפל את הציוד, הרב אורי כבר היה שקוע בספר. הייתה איזושהי אמת צנועה ובהירה, וגם מאתגרת ומפחידה לעיתים, שאני חשתי בכל אחד מהביקורים שזכיתי לבקר בביתו. עד השבוע בבית הקטן ברחוב זיכרון יעקב, התקיים מעמד הר סיני תמידי".