"ניר, המסר הזה היה חרות בדם על הכבישים ובפיח על קירות בתי הכנסת": מכתב נוקב לח"כ אורבך

ח"כ אורית סטרוק (הציונות הדתית) במכתב נוקב לח"כ ניר אורבך. בדבריה, מזכירה סטרוק את פרעות תשפ"א שהתחוללו בארץ לפני שנה בדיוק, ואת העובדה שבקואליציה חברים נכון לעכשיו נציגי הפורעים הללו.

"בימים אלה אנו מציינים שנה לפרעות תשפ"א, ללילות הבוערים ולימים האדומים שידענו בלוד, ברמלה, בעכו, בירושלים, בדרכי הנגב ובדרכי הגליל, שנה למעשי הלינץ' שחשבנו שלא יתכנו כאן אצלנו בבית, לבתי הכנסת השרופים, למשטרה שעומדת מנגד חסרת אונים וכבולת-ידיים תוך הפקרת חיים, לישובים שנכנסו למצור, למתפרעים שעשו שמות בכל רכוש ציבורי, שנה לשביתה הכללית הרחבה עד-אימה של ערביי ישראל, שנה להתקוממות שפקחה בבת אחת את עינינו והציבה ללא-רחם בפנינו את עוצמת השנאה, את הלאומנות הערבית הגואה, האלימה והמסוכנת כאן בתוכנו, בתוככי מדינת ישראל הקטנה והריבונית", פותחת סטרוק את דבריה.

"אויב בתוכנו. אויב מסוכן, אכזר, אויב שלא ויתר על הרצון לסלק אותנו מכאן, אויב שאסור להתעלם ממנו, ואסור להיכנע לו – זו היתה החוויה הציבורית הרחבה שחווינו כאן לפני שנה, אלה היו התובנות שהלמו בנו, והן היו כל כך עוצמתיות, שגם מי שלא רצה לראות ולשמוע – לא נותרה לו ברירה.

"בימים אלה אנו מציינים שנה גם לימים בהם רימו אותנו, וסיפרו לנו, בעודנו מתרוצצים תחת אש בלוד, ש'בנט מוריד מהפרק את ממשלת השינוי'. 'הפסקנו לחלוטין את המגעים' – התחייבו אז ראשי ימינה, בזמן שהמגעים נמשכו בשיא המרץ. זה מה שהיה כאן לפני שנה. חשוב שנזכור, על איזה רקע הוקמה הממשלה הזו, ועל איזה 'ניסוי שנכשל' מדבר ניר אורבך.

"הניסוי נכשל לפני שנה, ניר", מזכירה סטרוק בחריפות. "נציגי הפורעים מלפני שנה יושבים אתך יום יום בקואליציה. אין צורך שהם יפילו שוב את חוק תקנות יו"ש כדי להבין זאת. גם אם הם יצביעו בעדו, תמורת אתנן נאה, שלפעמים אפילו לא תדע עליו ולא תבין את משמעותו, לא יהודה ושומרון הן הסיפור, ולא קווי 67.

"הסיפור האמיתי, ניר, התרחש כאן לפני שנה, והוא נוגע דווקא ל-48, לעצם ההישג של 48: הקמתה וקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ושלו בלבד – את זה בדיוק הם לא מוכנים לקבל כעובדה מוגמרת. אם אחרי כמעט-שנה שאתם ביחד בקואליציה עוד לא הבנת את הנתון הפשוט הזה – אז חה"כ רינאווי-זועבי שלחה לך אותו אמש בכתב.

"לכן גם כל הסיפור של 80-80 לא תופס, ניר. הוא אפילו מגוחך. גם מודעות ענק של 80-80 בכחול-לבן לא יסתירו את צבעי דגל אש"פ ודגל התנועה האיסלאמית שמעטרים את הקואליציה שלכם. אי אפשר לדבר על 80 אחוז מהעם שמסכימים על 80 אחוז מהנושאים, כשהעם הוא שני עמים, וכשהנושא שנשאר ב 20 אחוז ללא הסכמה הוא עצם קיומו ומהותו של הבית, הבית הלאומי של העם שלנו, הבית שכספנו אליו אלפיים שנה, שזכינו לשוב ולהקים אותו, ושאנחנו מחוייבים להמשך תקומתו ובניינו.

"כשמקימים בית אפשר להשאיר ב-20% אי-הסכמה שאלות משניות כמו ריהוט, נקיון, ואפילו שעות מנוחה, אבל לא את עצם קיומו וזהותו של הבית, לא את השאלה של מי הבית הזה בכלל. וזו השאלה שעליה הם קמו לערער לפני שנה, בדם ואש ותימרות עשן. כולם שמעו והבינו, ורק אתה ואתם לא?!

"חזרתי שנה אחורה כדי להזכיר, שכל זה היה ברור כבר לפני שנה, היה חרות בדם על הכבישים ובפיח על קירות בתי הכנסת. עכשיו זה כתוב גם בפתק של חברת הכנסת הסוררת ממרצ, שרק מעזה לומר ולכתוב את מה שאחרים מסתירים במתק-שפתיים.

"השבת נקרא בפרשת השבוע את הפסוק הנפלא שאנו אומרים ושרים בעת פתיחת ארון הקודש: 'ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך'. על המילה 'משנאיך' אומר לנו רש"י: 'אלו שונאי ישראל', ועוד קודם לכן הוא מבאר לנו, שיש לנו, לישראל, שני סוגים של אויבים: 'אויביך – המכונסים, ומשנאיך – אלו הרודפים'.

"בין כשהם רודפים אותנו באלימות רצחנית, ובין כשהם מכונסים לידינו בבניין הכנסת ומשתמשים בכלים פוליטיים ופרלמנטריים כדי להפוך את מדינת ישראל היקרה שלנו למדינת שני לאומיה – אלה הם אויבינו, ניר. אתה יודע זאת, ואלף שיחות עם נפתלי, כמו גם אלף מודעות תודה לאיילת, לא יוכלו להסתיר זאת", מסיימת סטרוק את דבריה.