זה ההבדל בין ילד שפועל מרצון, לבין ילד שפועל מהכרח

השבוע הייתי בפגישה מרתקת במיוחד עם מנהל לשעבר של בית ספר לנערים בסיכון, אדם מבוגר בשנים ובחכמה. בין השאר הוא סיפר לי על קבוצה של נערים עולים שהגיעו ללמוד בבית הספר שלו הישר מברית המועצות. הנערים הרגישו תלושים ומנותקים כל כך, שלא ניסו לעשות דבר כדי להיקלט בארץ ובבית הספר, וישבו בחוסר מעש. השפה היתה שונה וזרה, התרבות, הסגנון... הוא, שניסה לעודד אותם, להעלות את המורל ולהכניס אותם ללמידה, שיתף אותם בסיפורו האישי על כך שגם הוא בעבר, בהיותו נער צעיר, עלה לארץ בודד וגלמוד על מנת ליישב את הארץ.

"ובעשר אצבעות", הוא אומר לי, כמו שאמר להם, תוך כדי שמרים את ידיו למעלה, "בניתי את עצמי והגעתי לאן שהגעתי לנהל את בית הספר".

סיפור כזה, הוא היה בטוח, ייתן להם השראה וכוח ויחבר אותם ללמידה. אבל אז, כשסיים את הסיפור, קם נסער אחד הנערים ואמר לו בעברית עילגת: "אתה יודע מה ההבדל בינך לבינינו? אתה בחרת להגיע לארץ. חלמת עליה. התגעגעת אליה. עלית לבד, אבל מרצון. אותנו הכריחו. מעולם לא שמענו על ארץ ישראל. לא הכרנו אותה. לא רצינו לשנות שום דבר בחיים שלנו, ויום אחד לקחו אותנו ההורים ועלו לכאן".

ואני חשבתי לעצמי, זה ההבדל המהותי בין ילד שפועל מרצון, לבין ילד שפועל מהכרח. ההצלחה בחינוך היא בהבדל הדק שבין לגרום לילד לעשות משהו, לבין לגרום לו לרצות לעשות. עיקר החינוך הוא לא על מה הילד עושה או יעשה, אלא על איפה יהיה הרצון שלו. אל תחתרו למעשים. תחתרו לרצון. יותר משתשקיעו בידיעת התורה, השקיעו באהבת התורה. יותר משתשקיעו בהלכות צניעות, השקיעו באהבת הצניעות. יותר משתבדקו אחר הילד אם הולך להתפלל או יושב בשולחן שבת, השקיעו בכך שיבין את ערך התפילה ויאהב להתפלל, שיאהב את השבת ויחכה לה. כך בכל תחום – רוצים שהילד ישקיע בלימודים? אל תרדפו אחריו בכל יום עם המחברת והספר, אלא חישבו איך הוא יבין את ערך הלימודים וירצה ללמוד. אחרי הרצון יגיע המעשה.

הנער מתמודד? הנערה מתמודדת? חשבו איך תגרמו לילד לרצות מעצמו לעשות. מתוך אהבה. ולא שיעשה כי אתם רוצים שיעשה. הנגישו להם חומרי קריאה או צפיה שיגרמו להם להבין את הערך והמעלה שבשמירה על עצמם. שיעוררו בהם רצון להצליח. המעשים כבר יגיעו ממילא.

ייעוץ והכוונה ללא עלות להורים ולצוותי הוראה לנוער מתמודד - etgar@htv.co.il