גם כשזה לא נוח - זה עדיין הקב"ה

המסע במדבר ארוך היה, והתורה מחמיאה כל כך ומשבחת את עם ישראל, הם הלכו אחרי ה' בנאמנות ובמסירות - על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו (במדבר י', כ"ג).

ענן עטף את המשכן, הוא היה האות להשראת השכינה, הוא היה הסימן למסע או לחניה. בשעת החניה הוא היה מתפשט על המשכן ומכסה אותו, וכשהיה מגיע הזמן לקום ולהמשיך - היה הענן מתקפל ומתארך כמו שרביט, ועומד גבוה מעל המשכן.

זה לא היה פשוט, מסביר הרמב"ן באריכות: לפעמים היה הענן חונה הרבה זמן במקום לא נוח, היה קשה והעם רצה להמשיך. לפעמים היה הענן הולך והולך והיו העם יגעים ומבקשים קצת מנוחה. ולעיתים, לעיתים היו העם מגיעים למקום נוח ונפלא והיה שם טוב כל כך, ודווקא שם מיהר הענן, התרומם וסימן להם לקום ולעזוב... אני חייבת לצטט את לשונו היפה של הרמב"ן, איך הוא מתאר את הקושי הגדול: "...ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה ובאו במקום ההוא בבוקר, וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה, ונעלה בבוקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם, ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון..." וואו. הם היו בטוחים לפעמים שהם הולכים לחנות זמן רב, והיו פורקים את המשאות והפקלאות, עוד לא מספיקים לנוח - וכבר נעמד הענן ומסמן לקום ולהמשיך... כמה זה לא פשוט!

והעם? צייתנים!

יראים את השם ובעיקר מאמינים, על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. הם הבינו: זה השם!

וכך כותב הרש"ר הירש זצ"ל: "וזהו הלקח של המסע במדבר, שממנו למדנו לכל הדורות ללכת אחרי הנהגת ה' במסירות ובנאמנות אף אם אולי נראה לנו שהדברים בלתי מובנים. לעיתים הוא מורה לנו לעזוב את מה שהתחלנו לאהוב, ולעיתים הוא דורש מאיתנו לעמוד איתן במצב בלתי רצוי, ואף על פי כן אנחנו מקבלים ומקיימים בשמחה את כל מה שהוא מצווה עלינו, שכן תחת שבט הרועה של הנהגתו תמיד נהיה מאושרים. ונאמנותנו לה' ושמיעתנו בקולו הן המביאות לנו את האושר".

מדהים!

כן, אלו החיים - לא תמיד נוח לך, והענן שלך עומד במקומו ולא זז - תקוע! ולפעמים טוב כל כך, והענן שלך מסמן לך שצריך לעזוב... אני רוצה שתאמיני - הענן הוא השכינה! זה השם! זכרי, על פי ה' – שעל הפה שלך יהיה תמיד שם השם, מתוך אמונה והבנה שתחת הנהגתו את מוגנת ושמורה. כך תזכי, וחייך יהיו אור גדול.