הדרכה עם מנוחה: כשהילד מסרב לצחצח שיניים

יוסי קם בבוקר. כל האחים שלו נכנסים לחדר האמבטיה ומצחצחים את השיניים. יוסי רק נוטל את ידיו, לצחצח שיניים אינו רוצה.

למה? אין איש יודע. הוא לא רוצה. הוא לא מעוניין.

אבא מסביר לו שחייבים לצחצח שיניים, אחרת יבואו מזיקים שונים ויהרסו לו את השיניים.

אמא מסבירה שהשיניים לא תהיינה יפות אם לא יצחצח אותן.

אבא ואמא גם יחד כועסים על יוסי שאינו מצחצח את שיניו.

אבל יוסי בשלו. הוא אינו אוהב לצחצח שיניים. נקודה.

מה עושים?

* * *

חייבים לצחצח שיניים בכל יום פעמיים, אבל לא כל הילדים עושים זאת. גם לא כל המבוגרים עושים זאת כפי שצריך ובשמחה רבה.

כדי לגרום לילד להבנה שלצחצח שיניים זו חובה, עלינו לגרום לילד לרצות לעשות זאת מצד עצמו.

לא יעזור אם נשלח אותו בכוח, הוא תמיד יכול להעביר מברשת ברפרוף על שיניו וזהו. הוא תמיד יכול להיכנס לחדר האמבטיה, לצאת ולהכריז: צחצחתי!

לא נוכל לצחצח במקומו, לא נוכל להכריחו. מה שנותר לנו הרי זה ללמדו ולחנכו.

לנסות לגרום לכך שירצה לצחצח ויהיה מעוניין בכך בעצמו.

מה לא לעשות?

הורים רבים מנסים לעשות את הדבר תוך כדי הטלת עונש, או לחילופין בעד נתינת פרס.

לא. אין כל סיבה לתת לילד עונש אם לא מצחצח שיניו. גם אין סיבה לתת לו. הילד לא עושה את זה למעננו, על כן אין סיבה שנתערב בדבר.

כיוון שלא עושה זאת עבורנו, גם אין סיבה שניתן לו מתנה מאתנו.

הבה נחדיר לראשנו שהוא עושה זאת למענו!

אם כן, אולי הדרך היא להכריחו לצחצח שיניים מדי יום ביומו ולקחתו בכוח אל הכיור עם שחר?

לא. מדוע לא לעשות זאת?

כי כך, ברגע שלא ניקח אותו, הוא לא ייקח על עצמו את המשימה, להפך, הוא ישמח כל כך שאנחנו איננו לידו, עד שלא יעשה את הדבר כלל וכלל.

הוא יאמר לעצמו: כמה טוב, אבא ואמא, אינם פה לידי, אני יכול לעשות כל מה שבראשי, אני יכול גם לא לעשות מה שלא מתחשק לי (או בלשון הילדים: לא בא לי!).

אם כן, אולי נלמד את הילד ללא הפוגה, עד שייקלטו הדברים במוחו? לא.

ככל שנדרוש דרשות ארוכות יותר, כך ילדנו ילמד למשוך את זמננו ולהפריע לנו על ידי נטילת תשומת ליבנו.

איך כן לעשות זאת?

ילד שלא מצחצח שיניים - מסכן את שיניו, מקלקל את שיניו, גורם לנו להוצאות מיותרות וגורם לעצמו לשיניים גרועות.

ילד לא מבין את תכלית מעשיו. הוא מבין מה קורה כאן ועכשיו, פחות אכפת לו מה יקרה מחר, אולי, אם...

לכן, אנו חייבים לאפשר לילד לחוש את תוצאות מעשיו.

"אם לא תצחצח שיניים, לא אוכל אני בעצמי לאפשר לך לאכול ממתקים. לא אוכל להרשות לך. אשמח מאד אם תצחצח כפי שצריך, ואוכל לתת לך את הממתק שכולם מקבלים, או שאתה רוצה מאד.

יתכן שהילד ירצה להוכיח שהוא חזק יותר ממני, ההורה, לכן הוא עדיין יתעקש. הוא לא יאכל ממתקים ולא יצחצח שיניים.

אבל אם לא נעשה זאת בהפגנתיות ובהכרזת מלחמה מול הילד, אלא כדבר ענייני, כנראה לאחר מספר פעמים הוא יקיים את בקשתנו.

אם בכל זאת לא ייגש לצחצח שיניו, אהיה אני , ההורה, רגוע, כי אדע שאני את שלי עשיתי. לימדתי אותו שמותר לאכול ממתקים רק אם מצחצחים שיניים.

כשיתרגל הילד לחבר את שני הדברים הללו, הוא יתרגל לצחצח את שיניו.

כך יצא שיעשה מה שדרשתי ממנו, אבל לא עבורי, לא כטובה לי, אלא פשוט למען עצמו. עבורו. בשבילו. ומה טוב מזה?

יוסי קם בבוקר. הוא ניגש ליטול ידיו ואף מצחצח את שיניו.

בתחילה התקשה לעשות את הדבר, כי התרגל שלא לעשותו, אבל לאחר שהבין שזהו דבר חשוב, הוא לא שוכח לצחצח גם בבוקר וגם לפני השינה.