מרן הסטייפלר זצ"ל אמר ליהודי להביט בפניו 5 דקות...

מעשה מופלא שסיפר הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל (והיה מקדים שהסיפור שעומד לספר הוא מסמר שיער):

מעשה ביהודי שהיה רגזן באופן מיוחד, וזה הֵרע לו מאוד בחייו (שהרי הרתחנים חייהם אינם חיים. פסחים קי"ג:), ומחמת כן לא היה נסבל, לא בביתו, לא עם ידידיו ורעיו, ולא ידע היאך להיגמל ממחלת הכעס הנוראה.

הלך היהודי למרן הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי, הסטייפלר זצ"ל, ותינה את צערו הגדול. שאלוֹ הסטייפלר, כיצד ניסת לעבוד על זה, והלה השיב שעשה כבר את כל העצות שבעולם ולא הועילו.

אמר לו הסטייפלר שיש עצה שיתכן ותגמול אותו, אך זה רק בתנאי שיביט בפניו חמש דקות בלא הפסק והיסח הדעת כלל...

האיש קיבל זאת בשמחה (כי מי לא חפץ להסתכל על פנים של צדיק גדול שכזה).

והנה, רבינו הסטייפלר התחיל בפניו הקדושות והעדינות לעשות פרצופים שונים ומשונים, עין אחת למעלה ואחת למטה, והראה לפתע פנים זועפות, מלאות חימה, וכך שינה מצג פני קודשו במבטים המביעים כעס ורתחה... והאיש עומד משתומם לנוכח המראה הכל כך חריג, אך כיון שהיה מחוייב להסתכל חמש דקות ברציפות, לא הזיז עיניו מפניו הקדושות של מרן זצ"ל, והיה זה עבורו סיוט בל יתואר...

מרן הסטייפלר זצ

חלפו חמש דקות, והרב חזר לתואר פניו הרגילות, וכאן אמר לאיש: 'דע לך, כך נראה אדם כועס', (דהיינו רצה רבינו הסטייפלר הקדוש להראות לו כביכול את עצמו ב'מראַה' - רְאה כיצד אתה נראה כשאתה זועם...).

סיפר אותו יהודי, שמחזות אלו מלווים אותו כל החיים, וכאשר עומד לכעוס, הוא נזכר בהם מיד, ונמנע מן הכעס. ('אגן הסהר').

ובהקשר לזה, יש לציין לפירוש נפלא של רבינו הסטייפלר זי"ע על הפסוק: וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות ח', ב'), ופירש רש"י: 'ותעל הצפרדע - צפרדע אחת היתה, והיו מכים אותה והיא מתזת נחילים נחילים'.

ולכאורה יפלא, מאחר שראו המצריים, שבהכאה אחת היא מתיזה ומשריצה נחילין של צפרדעים, מדוע אפוא לא פסקו מלהכותה - הרי הברירה בידם להסיר או למעט את המכה?!

ואמר על כך הסטייפלר זצ"ל, שעניין זה מלמדנו מוסר השכל על טיבה של מדת הכעס; שעה שראו המצריים כי בכל מכה שמכים את הצפרדע היא מתזת נחילים של צפרדעים, הלא הדעת נותנת שהיו צריכים להפסיק על אתר, אבל מה מדת הכעס אומרת - אדרבה, מכיון שמכים אותה והיא מוסיפה להתיז, הרי כל שכן וכל שכן שיש להוסיף ולהתנקם בה ולהכותה שוב ושוב... לפיכך ככל שהוסיפה והשריצה צפרדעים, כך חמתם בערה בקרבם והוסיפו להכותה עד שכוסתה כל ארץ מצרים בצפרדעים.

וכך היא דרכם של כעסנים ובעלי מריבה. הכעס ומהומת הריב סוגרים את עיני השכל. בבולמוס המלחמה לא עוצרים לחשוב, מתלהטים מתלהמים אעפ"י שעל כל מכה סופגים כפליים.

למדנו אפוא, כי מוטב לאדם שיעביר על מדותיו, ישמע חרפתו ולא ישיב, וכך ישתקע הריב לאט לאט, מאשר ישיב מלחמה שערה, ויוסיף שמן רותח על תבערת הכעס והמחלוקת!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.