בין ליצמן לזועבי: מהי מכבסת המילים שמאפשרת העברת מיליארדים לערבים?

הימים היו ימיה העליזים של מפלגת כחול לבן המאוחדת. התקווה במחנה השמאל העפילה עם כל יום שעבר, והתסריטאים של יש עתיד החליטו להוציא לאור סרטון נוסף מבית מדרשו של לפיד על כל הקונוטציות האנטישמיות המוכרות. בתיעוד שפרסמו ועורר סערה נראתה התכתבות שנערכה, כביכול, בין חברי כנסת שונים מגוש הימין: הליכוד, הציונות הדתית, ימינה (בתקופה שעדיין הייתה ראויה לשמה...) והמפלגות החרדיות. בהתכתבות, שכללה את ראש הממשלה דאז נתניהו יחד עם מי שכונו "השותפים הטבעיים", נראו חברי הכנסת החרדים כשהם כביכול מבקשים "לסחוט" כספים עבור צרכי הציבור החרדי. חבר הכנסת דרעי דרש כביכול עוד טריליון שקל עבור הישיבות, ועמיתו חבר הכנסת לשעבר ליצמן ביקש "את כל הכסף של המדינה". מבלי להתייחס לרמתו הנמוכה של התיעוד ולשקר שבו, הייתה זו ללא ספק אחת מנקודות השפל הגדולות אליה הגיעה יש עתיד. והיא הגיעה להרבה נקודות שפל קודם לכן, כך שבהחלט היה פה 'הישג' מבחינתם של התסריטאים של המפלגה שחרטה על דגלה מאבק בחרדים.

זו כמובן לא הייתה מעידה חד-פעמית מבחינתו של לפיד. במשך שנים ארוכות הוא חזר ואמר את אותם המשפטים שוב ושוב, בהקשרים שונים ובהבדלי ניסוחים קלים, אך המסר היה זהה וקליט: "אני מאמין שאם מישהו לוקח כסף מהמדינה, מותר למדינה להגיד שהכסף הזה מגיע בתנאים מסוימים שתורמים לכלכלתה או לביטחונה". כשהוא מגייס לצדו ללא בושה את גדולי וחכמי התורה בעבר, הוסיף לפיד: "אני אפילו מאמין – וזה כבר רדיקלי לגמרי – שהרמב"ם והבעש"ט היו אומרים לנו שתקציב חדרי המיון קודם לתקציבי הישיבות. אז למה תמיד צועקים נגדי 'שנאה! הסתה'?". אכן, לא מובן... ואם כבר אנו מזכירים את המילה 'הסתה', די אם נציין שלאחר עליית התיעוד הזה לכותרות – דווח על עלייה משמעותית בהתבטאויות אנטי חרדיות, כאשר 43% מכלל שיח השנאה במרחבי הרשת במהלך אותו יום הופנה לעבר אויבי המדינה אליבא דלפיד – החרדים.

שחור לבן

אבל זה לא רק לפיד. הציבור החרדי הפך במהלך השנים ל'סחטן' הרשמי בממשלות ישראל. לאורך השנים היו מפלגות רבות ש'ביקשו', 'דרשו' ואפילו איימו כדי שדרישותיהן ייענו, והיו כאלו ש'סחטו'. באורח פלא, האחרונים היו לבושים תמיד בצבעי שחור לבן. הטענות לסחטנות חרדית היו חלק ממטבע הלשון של רבים מאוד מהפוליטיקאים, בעיקר מהצד השמאלי במפה הפוליטית, כשלצדם צועדים בסך טרמפיסטים מכל הצדדים. כך, לדוגמה, חברת הכנסת נאוה בוקר תקפה בעבר את דרישת יהדות התורה להעביר את חוק הגיוס בתמורה להעברת חוקים אחרים (דבר שכנראה לא פגשה מעודה במשכן הכנסת רווי הסחר מכר הפוליטי...). בהודעה שפרסמה בנושא, כתבה: "על חוק הגיוס ללכת לבחירות מוקדמות? סיעה של שישה מנדטים בלבד מאיימת להוביל מדינה שלמה לבחירות בגלל חוק שעל פי בג"ץ ניתן לאשרו עד חודש ספטמבר. מדובר בסחטנות לשמה".

בתקופה מאוחרת יותר, לקראת דיון שנערך על חוק הגיור, פרסמו רבני צהר הודעה חריפה לראש הממשלה בה קראו לו שלא להיגרר אחרי ה'סחטנות' הפוליטית של העסקנים החרדים. גם שרת החוץ לשעבר לבני, שפרשה מהחיים הפוליטיים כשהיא מאוכזבת מאי תמיכת החרדים בה, השתתפה בחגיגה כאשר אמרה בנימה של פוליטיקאית שהולכת הביתה רק בגלל שעמדה על עקרונותיה, שהיא אינה מצטערת שסירבה "להיכנע לסחטנות פוליטית, שסירבתי לספסר בכספי הציבור. אני לא מצטערת שלא הסכמתי למכור את המדינה לחרדים כדי להקים ממשלה".

ואי אפשר כמובן בלי האיש שלא פספס בית של אף רב בישראל כדי להשיג את תמיכת הציבור החרדי, אך הפך בשנים האחרונות לאויב המוצהר של ציבור זה – אביגדור ליברמן, שקבע בעבר ש"בימים האחרונים עם ישראל נלקח בשבי בידי חבורה של גורמים קיצוניים. הם מאיימים לגרור את כולנו לבחירות מיותרות, במציאות ביטחונית לא פשוטה, ודורשים שניכנע לסחטנות שלהם. אחרת הם יפרקו את ממשלת הימין". לדברי ליברמן, "אסור לנו ולא נאפשר לזה לקרות". הכוונה, לא טעיתם, היא אל הנציגים החרדיים.

אבל מי שהפך באומנותו את הכינוי הזה לסיסמה שמניעה את מצביעיו כל הדרך אל הקלפי הוא, ללא ספק, לפיד. במהלך הקורונה, למשל, סביב סיוע של ח"כים חרדים להחזרת חרדים לארץ, צייץ לפיד: "‏זה או ממשלה של סחטנות וקומבינות או ממשלה שפויה של אחריות, סדר וחוק אחד לכולם". זה, ככל הנראה, נראה אחרת כשאלו ערבים ולא חרדים וכשזו הממשלה של לפיד ולא של נתניהו. במקרה אחר, במהלך ההצבעה על חוק שעות עבודה ומנוחה בשנת 2017, נאם לפיד נגד המפלגות החרדיות: "ראו שראש הממשלה ברגע של חולשה והוא מבוהל והוא מוכרח להעביר את חוק ההמלצות כדי להגן על עצמו. אם אתם רוצים לדעת איך נראית סחטנות פוליטית – ככה בדיוק היא נראית, ככה נראית סחטנות פוליטית". האם לא כך נהגה חברת הכנסת זועבי בעצמה, שזיהתה כי לפיד נמצא ברגע של חולשה בשביל להחזיק את הקואליציה ומוכרח להעביר סכומי כסף כדי להגן על ממשלתו?

בשנת 2019, בהקשר של גיבוש מתווה לחוק הגיוס, כתב לפיד: "בלי סחטנות, בלי קיצוניות, בלי עשרות מיליארדים שוחד פוליטי. זו הממשלה שהמדינה רוצה". בכנס יש עתיד ב-2018, תקף לפיד את נתניהו: "אתה ראש ממשלה כבר 10 שנים למען השם, מה בדיוק עשית עם המנדטים שלך חוץ מלהיכנע לכל סחטנות ולהפוך את לשכת ראש הממשלה למקום מושחת שבו כל אחד עושה קופה?".

סחיטה באיומים

ואז הגיעה הישועה; התקווה הלבנה של מחנה השמאל, או 'השינוי', כפי שהם אוהבים לכנות את עצמם, בעידודה של התקשורת שהותירה את נשכנותה הידועה אי שם בסוף תקופת שלטון נתניהו. ימי הסחטנות תמו, היה ברור לכל מצביע שתודלק במשך שנים על גבי קמפיין ההסתה האנטי חרדי. אבל אז התברר שהשינוי מתמהמה מלבוא, או מדויק יותר – שבא אך דווקא לרעה.

בפרספקטיבה של שנה אחת בלבד של שלטון שמאל, ובניגוד למה שניתן היה לומר על ממשלות העבר, על הממשלה הנוכחית בהחלט ניתן לומר שהיא הממשלה הנסחטת בתולדות מדינת ישראל. די אם נציין מידע שמשום מה לא קיבל כותרות משמעותיות (אתם כבר יודעים כנראה מדוע), שכלל הערכה שפורסמה לאחרונה לפיה העברת התקציב הבא (בימים שעוד נראה היה כי יצור הכלאיים של ממשלת ישראל ה-36 יחזיק מעמד) תעלה למשלם המסים הישראלי כ-10-8 מיליארד שקל, בהתאם לגחמות הח"כים והמפלגות, כך לפי דיווח בכלכליסט (נחסוך לכם מיד, הם לא השתמשו במילים סחטנות). "חלק מהכספים הם 'כספים קואליציוניים' שיופנו לסקטורים מקורבים, והיתר למען הציבור הרחב בדרכו אל הקלפי. הלחץ של הח"כים והמפלגות להיענות לדרישותיהם מוסבר בחששם שמדובר בתקציב האחרון (אם יאושר בכלל) לפני הבחירות. תביעות אלה לא כוללות דרישה לתוספות של עשרות מיליארדי שקלים של השרים עבור משרדיהם", נכתב בכלכליסט.

עם זאת, זה נראה עדיין כסף קטן יחסית, שגם מגיע בחלקו לכלל הציבור. את הבור התקציבי הגדול בתולדות המדינה לא חפר ארגון החמאס אלא דווקא איש אמונו בישראל, מנסור עבאס. כ-30 עד 50 מיליארד שקלים שהוא דרש להעביר לחברה הערבית למטרות שונות הייתה הדרישה הראשונה שנענתה. ואז התחילו החריקות. לפתע סילמן עזבה, ואז דווח כי לפיד בונה על שיתוף פעולה מבחוץ ועל סיוע של הרשימה הערבית המשותפת ששניים מנציגיה התנגדו באחרונה להצעת אי האמון בממשלה. איך עושים את זה? פשוט מאוד, מעבירים כסף. לפי פרסומים, הובטחו לרשימה המשותפת 200 מיליון שקל עבר סלילת כבישים במגזר הערבי.

בהמשך הגיעה גם ג'ידא רינאווי זועבי, שגילתה מניעים אידיאולוגיים-כלכליים שונים, ושהובילה את לפיד לפגישה עם ראשי הרשויות הערביות. סיכומי הפגישה היו אמורים להיוותר חסויים, אך עלי סלאם, ראש עיריית נצרת, סיפר לאחר מכן בריאיון לרדיו FM103: "סיכמנו הרבה דברים. אנחנו רוצים את התקציבים שמגיעים לנו. מיום רביעי תשמעו על הרבה תקציבים – סכומים של מאות מיליוני שקלים". בריאיון אחר הוא ציין כי מדובר בסכום של מאתיים מיליון שקלים נוספים לכל רשות ערבית... יש 67 רשויות ערביות בישראל, תעשו את החשבון לבד.

מבצעי הסחיטה הללו נמשכו ונמשכו. באחד מימי שלישי האחרונים עברו בוועדות הכנסת השונות 740 מיליון שקלים לחברה הערבית לפי דרישת רע"מ. ביום ראשון שלפני כן, במהלך הפגישה שבה חזרה בה רינאווי זועבי מפרישתה, היא דרשה משר החוץ 200 מיליון שקל לטובת בית החולים האנגלי בנצרת. 25 מיליון שקלים מתוכם הועברו כבר באותו שבוע.

הדורשים והסוחטים

גם מתנגדיו וגם תומכיו של שר החוץ וראש הממשלה החליפי מודים כי לפיד הוא איש תקשורת מעולה, אדם כזה שלא יתבלבל גם מול מציאות שכה זועקת לעין. ''מאוד קל להבחין מתי זה סחטנות פוליטית ומתי לא'', הוא יאמר רגע אחרי שחברת הכנסת זועבי קיבלה עוד מיליארדים לכיס של החברה הערבית. "זה לא סחטנות פוליטית כשזה בא לענות על צרכי ציבור אמיתיים", המשיך ברצינות תהומית במענה לשאלה של עיתונאית ראויה אחת בבליל מלחכי הממשלה בתקשורת שהעזה לשאול מה ההבדל בין האשמה בסחטנות של החרדים מנתניהו לזו של זועבי ממנו. לפיד נקט באותו קו גם קודם לכן, כאשר מיד לאחר הפגישה עם ראשי הרשויות הערביות מיהר לטעון ש"ניהלנו שיח פתוח, גלוי, שקול על הצרכים האמיתיים של החברה הערבית".

בקיצור, הבנתם את הנקודה: החרדים סחטו, הערבים ביקשו. החרדים ביקשו כסף לצרכים שהם כל דבר אחר מאשר צרכים אמיתיים, בניגוד לערבים שביקשו את הכספים עבור צרכים אמיתיים. כאן מדובר ב"שיח פתוח וגלוי על צרכים אמיתיים", וכאן זה סתם תשלום של נתניהו עבור הסחטנים החרדיים. קל וברור.

לולא התקשורת המגויסת, המציאות הזו הייתה נראית באופן חד בהרבה גם בסקרים. אך לפחות אנו נביא בפניכם את האמת לאמיתה, והיא מדהימה: 'הסחטנות החרדית', זו שלפיד וחבריו האשימו את החרדים בה במשך שנים ארוכות, כוללת בעיקר – שימו לב – כמיליארד שקלים בשנה לתקציב הישיבות (שגם מתוך הכספים הללו חלק משמעותי מופנה עבור נערים צעירים בגילאי תיכון, שזכאים גם הם לתקצוב מהמדינה כמו עמיתיהם בבתי הספר החילוניים והדתיים). התקציב הזניח יחסית הזה, שאושר גם בממשלה הנוכחית, עמד על 1.040 מיליארד שקל. באוצר, אם תהיתם, כמעט קיצצו גם בכבשת הרש הזו. כי בכל זאת, מישהו צריך לממן את תעשיית הסחטנות של רע"מ, לפיד וזועבי, לא?!