העובד נתפס בכוסו ובכעסו, כקל-דעת ורתחן, האם זו עילה מספקת בכדי לפטרו?

בעל עסק בשם ראובן, חיפש עובד למשרה חשובה, הדורשת אחריות ואמינות רבה. הגיע שמעון להציע את עצמו, וראובן קיבלו למשרה הנכבדת, כי עשה רושם כאדם מקצועי, על אף שראובן לא עמד על טיב הליכותיו ומידת יושרו (דבר שכאמור הינו בעל חשיבות לעבודה באותה משרה).

והנה, מספר ראובן, ימים ספורים לאחר הכנס שמעון לתפקיד, הבחנתי באחד העובדים שהעיר לו דבר-מה, והלה מיד התפרץ בזעם רב, ובכעסו החל לבזותו לעיני כל. זו לא היתה תקרית חד פעמית, כי גם בהמשך הוא התגלה כאדם כעסן וקצר-רוח. כעבור מספר ימים, תפסתיו שוב בקלקלתו. היה זה באחד מאירועי השמחה, כאשר שמעון הרבה לשתות שכר, עד שהשתכר והחל לדבר דברים נוראים, דברי-הבל וגידופים רח"ל.

ידועים לי, אומר בעל המפעל, דברי חז"ל (עירובין ס"ה:) "בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו ובכיסו ובכעסו", (וביאר רש"י, בג' דברים האדם ניכר אם הגון הוא, בכוסו - אם דעתו מיושבת עליו ביינו. בכיסו - כשנושא ונותן עם בני אדם, אם באמונה הוא עושה. בכעסו - שאינו קפדן יותר מדאי).

והנה, העובד דנן, נתפס כאדם לא הגון בכוסו ובכעסו, ושאלתי היא, האם קיימת עילה מספקת בכדי לפטרו כבר כעת, כי אדם שנמצא כקל-דעת בשכרותו, וככעסן מאוד, שמא אינו ראוי לשמש בתפקיד שדורש אמינות והגינות רבה (על אף שמבחינה מקצועית, הוא ממלא עד עתה את תפקידו כראוי); או שמא אין לפטרו (ולגרום לחשש לאיבוד פרנסתו), מאחר וטרם מצאתיו כאחד שאינו נאמן בענייני ממון?...

הכלה ערכה בחינות לבעלה

כדי לענות על שאלתנו, נפתח בדברי רבינו הבן איש חי זי"ע, שהקשה בספרו בניהו (בעירובין שם): מניינא למה לי - מדוע רבותינו הקדושים הוצרכו לציין את מספר הדברים בהם אדם ניכר - "בשלושה" דברים - וכי לא נוכל לספור לבד?

אלא על כרחך, שבא המספר ללמדנו דבר-מה; וביאר זאת רבינו הבן איש חי על פי המעשה הבא:

מעשה באשה אחת, שכלנית וחריפה, שהיתה גדולה בשנים ולא רצתה להינשא אלא לאדם ראוי והגון, הן מצד החכמה והן מצד כשרון המעשים ומדות טובות. הגידו לה על אדם אחד שהוא ראוי והגון מכל הצדדים, וסמכה על עדות האנשים, ונישאה לו.

בליל שני לחופתה, ביקשה ממנו שישתו הוא והיא יין, כי רצתה לבדקו בכוס, והיא עשתה עצמה שותה ואינו כן, ותשקהו יין הרבה. ובכוסו, דיבר דברים של כיעור ונבלה, וניכר היה שאינו אדם טוב.

ותצטער מאוד, אך אמרה עדיין לא אסמוך על הכוס בלבד, מאחר שכבר נשאתיו, ואבדקהו בסימן השני של כיסו. בליל שלישי לחופתה, אמרה לו, רצוני לשחק בקוביה אני ואתה ביחד, וקיבל, ובתוך השחוק ההוא הבחינה שהוא גזלן ואינו נאמן, כי כמה פעמים עשה ערמה כדי לאכול ממנה שלא כדת, ואף על פי שהיא אשתו וכלתו בתוך חופתה...

ותצטער מאוד, אך אמרה, בעל זה נבדק בכוסו, ונמצא מקולקל בדברו דברים של כיעור ונבלה; נבדק בכיסו, ונמצא שקרן גזלן וחמסן; אבדקנו עוד בסימן השלישי, כי בתלתא הוי חזקה מעליא...

בליל רביעי עשתה לו הכְעַסוֹת הרבה לנסותו בכעסו, וגם בזה ניכר שהוא רע, שקילל והוציא מפיו שבועות-שוא וגם דברים של כפרנות. ותאמר, בתלתא הוי חזקה! ואז שיכנעה אותו על ידי אנשים, ויתן לה גט.

ומשום כך, מסביר הבן איש חי, עשתה הגמרא לשלושה אלה מניין, לומר, אם כבר עשית קשר עם אדם קודם שבדקת אותו, אל תחליט אותו לאדם רע על ידי בדיקה של סימן אחד או שניים, אלא צריך לבדקו בשלושה דברים אלו, ואז תסמוך עליהם לעשות תקנה להתיר הקשר ולהיפרד ממנו, כאשר עשתה אותה האשה, כי בתלתא הוי חזקה להרוס הבניין!

והיה מקום לומר אף בנידון שאלתנו, שאין להתיר את הקשר עם העובד אלא בשלושת הסימנים, וכל עוד לא נמצא דופי גם ב'כיסו', אין מן הראוי לפטרו.

אין כאן עילה מספקת לפיטורין

וכשהצענו את הדברים לפני הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, נענה הרב ואמר:

נראה שנידון פיטורי עובד אינם שייכים לכאן, כי כוסו כיסו וכעסו, הם רק "סימנים" המאפיינים את מידותיו ותכונותיו של האדם, אבל אינם המודד על טיב עבודתו, ועל פיהם לא ניתן לפטר עובד, שכן אין לפטר עובד ללא סיבה מוצדקה (יעויין ב'אגרות משה' חו"מ ח"א סי' ע"ו), וגם אם התגלה ככעסן או שתיין, יתכן שאת מלאכתו עושה נאמנה, ולכן למעשה אין לפטר אותו!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.