הדמויות של חברת החשמל לא באמת תמימות. עד מתי נמשיך לשתוק מול העיוות?

דמיינו לעצמכם את קווי המתאר של הנדסת התודעה המושלמת. הנדסת תודעה שכזו תגיע במסווה ציורי ותמים של דמויות חינוכיות, המלמדות את ילדינו כיצד להיזהר מנזקי החשמל. היא תזכה לבקר בכל בית ישראלי, ואפילו בבתים הנמנעים מצריכת תכנים אינטרנטיים או טלוויזיוניים כאלו ואחרים ואינם מקבלים את החשבונות החודשיים במייל אלא בדואר. היא גם תצליח לחמוק מתחת לרדאר של הגנתנו על התכנים החינוכיים אליהם נחשפים ילדינו, כי אותנו הרי מעניין מהו תוכנה הכמותי של המעטפה, ואילו הילדים יתבוננו בדמויות הצבעוניות המעטרות אותה.

מכאן עולה השאלה: מתי לאחרונה התבוננתם היטב במעטפה הצבעונית של חשבון החשמל, המבקרת בביתנו אחת לחודשיים? את החשבון כולנו סוקרים היטב, כל קילוואט וקילוואט שצרכנו, אך למי באמת אכפת מתוכנה החיצוני של המעטפה, כשכל מה שמעניין אותנו באותו הרגע זה הנזק הכספי הדו-חודשי?

ובכן, מי ששמים לב לתוכנה החיצוני של המעטפה הם הילדים הקטנים, שהדמויות המצוירות עליה צדות את סקרנותם הטבעית, ועיניהם מתבוננות בעניין בזוג אבות, המגדלים בפסטורליות את תינוקם בסלון המודרני המעוצב להפליא.

השנים חולפות, והתינוק גדל (במעטפה האחרונה הוא כבר ילד), וילדינו גדלים יחד אתו על מסרים שאינם תואמים את מורשתנו, ותודעתם מתקבעת ומקבלת בהשלמה מודל משפחתי חדש.

תארו לעצמכם מה היה קורה אם את מעטפת חשבון המים המוכרת הייתה מעטרת לפתע משפחה מוזרה שכזו: אמא ואבא המחנכים את בנם, המעוטר בפאות מסתלסלות (השם ירחם), לחיסכון במים? האם לא הייתה נשמעת מיד זעקה של הדתה? אז מדוע אנו נשתוק?

מן הראוי, שחברה המשרתת את כלל הציבור לא תפעל בדרך הרומסת את ערכיו של חלק גדול מציבור צרכניה. בדומה לנושא תרומות הדם, גם כאן עולה השאלה: מדוע גוף ציבורי גדול בוחר לרצות ולייצג את מיעוט דעתו של הציבור, ולא את רובו? ומדוע חברה ציבורית בוחרת להעביר תכנים חינוכיים (המיועדים בעיקר לילדים) באמצעות מודל משפחתי, שאיננו מקובל על רוב הציבור המסורתי בישראל?

הדרך לשינוי תודעתי בימינו מגיעה בצורה מעודנת. היא יכולה להתחיל בשינוי לשוני קטן, וזניח לכאורה, כמו למשל "אמא ואבא" ההופכים לפתע ל"הורה 1 והורה 2". על מה הרעש והמהומה הרבה על לא דבר? יטען מד"א. האם בעבור שינוי לשוני כה מזערי כדאי וראוי לסכן חיי אדם?! ומי יוכל לעמוד כנגד טיעון משמעותי שכזה, המציב בפנינו את ערך קדושת החיים? ייתכן שנתנועע בחוסר נוחות על כסאותינו, ואולי גם נתגמש קצת על עקרונותינו (זה הרי למטרה עליונה), וכך נאפשר לסדק קטן להתפשט על קירות ביתו של הבית היהודי ולערער את יציבותו.

אותן דמויות, המופיעות על מעטפת חשבון החשמל והופכות לאורחות קבע בביתנו, תורמות אף הן להתפשטות אותו הסדק. אט אט, התמונה הניבטת לעיניו של הילד, של אבא ואבא המגדלים את תינוקם, הופכת לנורמה חברתית מקובלת.

הבה נפעל יחדיו לתיקון המצב, אם כל אחד מאתנו יפנה לחברת החשמל, ויביע את מורת רוחו, נוכל בע"ה להוביל לשינוי.

ובינתיים כדאי וראוי לעורר את המודעות לעניין, ולזרוק את המעטפה ישירות לפח, ולא להניחה על שולחן הסלון, לעיניהם הבוחנות של ילדינו.