הנהג עצר את הרכב, והסולם הגדול נפל על הרכב שלפניו

מעשה אירע בקבלן שיפוצים בשם ראובן, שבערב אחד הכין את כלֵי מלאכתו לצורך העבודה שממתינה לו למחר. בין השאר הניח את הסולם הגדול שלו על גבי גג רכבו, אך מאחר שהאיש היה תשוש, לאחר יום עמוס של עבודה מפרכת ולימוד מעמיק בכולל ערב, החליט שקשירת הסולם באמצעות החבלים תֵעשה רק למחרת בבוקר, ונכנס לישון בביתו.

ויהי בחצות הלילה, דפיקות נשמעו בדלת ביתו של ראובן. הקיץ משנתו, ופתח את הדלת, כשעדיין היה אחוז בחבלי שינה. היה זה שמעון השכן שביקש בבהלה: 'אני צריך לקחת את אשתי בדחיפות לבית החולים, כי תקפוה צירי לידה, האם תוכל להשאיל לי את רכבך?'

'בשמחה רבה', השיב ראובן, ומיהר למסור את המפתחות לשכנו.

שמעון נכנס עם אשתו לרכב, אך לא הבחין כלל שהסולם שעל גג הרכב אינו קשור.

לא היה צריך זעזוע רב עוצמה כדי לגרום לסולם לצנוח מגג הרכב הגבוה, די היה בעצירת הרכב ע"י לחיצה על דוושת המעצור. ואכן כך אירע. לאחר דקות ספורות של נסיעה, שמעון עצר אחרי מכונית שעדדה ברמזור, והסולם נחת לכיוון הקדמי, ו'מחץ' את המכונית שלפניו.

ברחמי שמים לא אירע נזק בנפשות, אך אותה מכונית הוזקה באופן רציני, וכעת בעליה בא ותובע לשלם את ההיזק.

ונשאלת השאלה: על מי מוטל לשאת בנזק - על ראובן, בעל הרכב שמסר לחבירו רכב שעלול להזיק, או על שמעון, שעלה לרכב ופתח בנסיעה מבלי לבדוק אם הסולם קשור?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

בנוגע לבעל הרכב, נראה שיש לפוטרו מתשלום הנזק, כי הוא רק גרמא בעלמא, ואף בדיני שמים אינו חייב, כיוון שהיה שוגג במסירת המפתח בשעת בהלה ומתוך קימה משינה, וכמו כן מסר את המפתח לבר-דעת, שבודאי יכול היה לבדוק אם הסולם קשור.

ובאשר לחיובו של שמעון הנהג, נראה שהדבר תלוי במידת הבהילות בשעת הכניסה לרכב, דהיינו, אם המדובר היה באופן רגיל של צירי לידה, שהבהילות אינה כל כך גדולה, נראה שיש לחייב את הנהג, כי מאחריותו היתה לבדוק שהסולם (שבולט וכל אחד מבחין בו) קשור לגגון.

אולם, באופן שהמדובר היה באשה שזעקה מכאבים נוראיים, או שהיה לה שטף דם חמור וכדומה, וכפי הנראה עלולה להסתכן, אזי יש לפטור את הנהג, משום שמן הסתם נכנס לרכב בבהלה, מחמת החשש לחיי אשתו והעובר, והתחיל מיד בדהרה לבית החולים, כך שהיווצרות הנזק נחשבת לאונס גמור (יעויין שו"ע חו"מ סי' שע"ח ס"א).

ומצינו שאדם שנתקף בבהלה עלול לנהוג שלא בישוב-הדעת והתבוננות, כמבואר בדברי רבינו הנצי"ב שכתב בספרו 'העמק דבר' על הפסוק (שמות ד', ג') וישליכהו ארצה ויהי לנחש וַיָּנָס משה מפניו: "הוא פלא מאדוננו משה, להיכן נס ומאיזה מעמד הוא נס (בהיותו מדבר עם הקב"ה)? אבל באמת היה שלא בישוב הדעת, באשר התבהל פתאום ממראה עיניו, ונס כאשר ינוס איש מפני הנחש בטבע האדם, בלי שום התבוננות על הדעת". וכך גם נאמר בנידוננו, שהבהלה שתקפה את הבעל, אשר מחמתה הוא פעל בחוסר שימת לב, היא בלתי נשלטת, ולכן הוא נחשב לאנוס ופטור על הנזקים שנגרמו מחמת נפילת הסולם.

ובסיטואציה זו, שבעל הרכב שניזק נותר קרח מכאן ומכאן (כי אף אחד אינו חייב בתשלום נזקו), יש לומר לו כי האלוקים אינה לידו הפסד זה, ומאת ה' היתה זו!

לסיכום: בעל הרכב פטור מתשלום הנזק שנגרם ע"י נפילת הסולם. ובאשר לנהג, הדבר תלוי: באופן רגיל שהבהילות לא היתה גדולה - יש לחייבו, אך באופן שהיתה בהילות נוראה ובלתי נשלטת - יש לפוטרו.

אולם - סיים הרב יצחק זילברשטיין שליט"א - כשהצעתי דברַי לפני הגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א, נטה לומר, שאף במקרה שהבהילות לא היתה גדולה מחמת סכנה מיידית, יש לפטור את הנהג, משום שמבחינתו קבלת המפתח מבעל הרכב, ללא אזהרה או הוראה מיוחדת, נחשבת כ'אישור' ממנו שרכבו תקין וראוי לנסיעה. וצ"ע.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.