הדרכה עם מנוחה: שילך כבר לישון!

חני בת השלש לא אוהבת ללכת לישון. היא מושכת את הזמן שלפני השינה עד שלאמא כבר אין סבלנות. גם אחרי שנכנסת למיטה, היא לא נרדמת בשלווה. היא נשארת עדיין ערה, ולא די בכך שנשארת היא ערה, היא גם לא פוסקת מלקרוא לאמא ולבקש ממנה בקשות. אמא אינה יודעת מה לעשות עם חני שלה. איך לגרום לכך שתפסיק לצאת מן המיטה ולבקש בקשות בלי הפסקה?

ילדים הולכים לישון, אבל הם רק נכנסים למיטה וכבר נזכרים באלף ואחד דברים שלא עשו, שלא הספיקו, שרצו ושכחו, שלא אכלו או לא שתו.

הם מנסים להמשיך את היום ולא להיפרד. הם מנסים למשוך את אמא עוד קצת לכוונם, כדי שתהיה שלהם עוד ועוד.

לתאווה הזו של הילדים לתשומת לב מופרזת אין גבולות. הם יכולים לקבל עוד ועוד ולרצות עוד יותר.  ובניגוד למה שכל הורה חושב, שאם יתרצה לילד, ייגש ויתעניין, כך הילד יפסיק לנדנד –אז באמת, ככל שההורה יותר יתרצה ויותר יסכים לעשות למענם כך ירצו הילדים עוד ועוד.

מה לעשות כדי שילדים ישכבו לישון ודי?

הסבירו לילד במילים ברורות שבשעה שבע (למשל) הולכים לישון. עד אז אפשר לבקש עוד אוכל, עוד שתיה, עוד משחק, עוד ספר, אבל אחרי שקוראים קריאת שמע - לא מבקשים מאימא עוד בקשות, אמא עסוקה בשלה, ואין להפריע לה. אם יש בקשה מצדם, אם צמאים למים או רוצים ספר נוסף, הם יכולים לקום מהמיטה, לקחת ולחזור, אבל אין לקרוא לאמא שתעזור.

מובן שאי אפשר לשלוט בתגובות הילדים. לא ניתן לאסור עליהם לקרוא לאמא או לקום מהמיטה, ניתן רק לומר להם ולקיים את הדבר, שאימא לא תהיה נגישה. אם יקראו לה – היא  לא תתפנה, אם יבקשו עוד שתייה - היא לא תביא. כך יתרגלו הילדים ששעת שינה זו שעת שינה, והם יפסיקו לנדנד ולקרוא לאמא, כי ידעו שזה ללא תועלת ממשית.

חשוב לדעת:

1. צריך לזכור לעודד את הילדים כשמצליחים להעביר לילה טוב כזה.
2. את השיחה המוקדמת עם הילדים יש לקיים כשזה לא בזמן ההשכבה, ואפילו לא סתם כך בבית, אלא בזמן טוב של נסיעה עם הילד למקום שחביב עליו ושל שהייה מהנה בצוותא.

חני הולכת מדי לילה לישון בזמן, היא גם לא קוראת לאמא מהמיטה. אמא של חני מספיקה לעמוד בהרבה מטלות בשעות הלילה. חני הבינה שיש זמן שינה וזמן קימה, היא גם הבינה שאמא לא תתפנה אליה, גם אם תתרעם על כך מאד.

חני למדה את הסדרים בבית והיא נוהגת לפיהם. כך קל יותר לאמא, כך גם קל יותר לחני הקטנה.