פרשת שלח: איך בני ישראל לא האמינו שיוכלו לכבוש את ארץ ישראל?!

שנים עשר מרגלים נשלחו על ידי משה לתור את ארץ כנען. מטרת השליחות הייתה להכין את עם ישראל לכיבוש הארץ ולהתיישבות בה.

משה הציג בפני המרגלים רשימה של בדיקות: "וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִיא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ, הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב. וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ, הֲטוֹבָה הִיא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה, הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים. וּמָה הָאָרֶץ, הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם רָזָה, הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן".

כעבור ארבעים יום חזרו המרגלים והם דיווחו על הממצאים: "בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא וְזֶה פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.  וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".

הדיווח של המרגלים גרם לירידה במוטיבציה של עם ישראל להיכנס לארץ, העם בכה ולא רצה להיכנס לארץ ישראל. כתוצאה מכך, המרגלים מתו במגפה, ובני אותו דור מתו במהלך ארבעים השנים במדבר ולעולם לא הגיעו אל הארץ המובטחת.

בשנים קודמות הרחבנו את הדיבור במשמעות חטא המרגלים, והמסקנה העיקרית הייתה, שגם אם הממצאים של המרגלים נכונים, המסקנה איננה נכונה. גם אם נראה שבדרך הטבע אי אפשר לכבוש את הארץ, עדיין מצופה היה מבני ישראל להאמין בקדוש ברוך הוא שכפי שהוא קרע להם את הים, כך הוא יסלול עבורם את הדרך לכיבוש הארץ.

מצופה היה מהמרגלים לומר כך: העם היושב בארץ הוא עז, הערים בצורות וחזקות, ראינו שם גם ילידי ענק, אבל בואו נגבש אסטרטגיה כיצד לכבוש למרות כל הנתונים ואין ספק שאלוקים יעזור לנו. במקום שהמרגלים יציבו את המציאות כפי שהיא ויתייעצו אחד עם השני כיצד לכבוש, הם החליטו שהם לעולם לא יצליחו והם השפיעו לרעה על העם כולו.

מהמרגלים – אלינו.

לכל אחד מאתנו יש תחום בחייו שהוא צריך לכבוש. החיים מציבים כל הזמן אתגרים ופסגות שעלינו להשיג אותם. לפני כל שינוי או אתגר חדש שעומד בפני האדם, בפרט אם באתגר רוחני עסקינן, יש חשש ואולי גם פחד מכישלון, אולם פעמים רבות אדם נכנע לפחד ללא טיפת קרב. חבל! תאבק! הגיע זמנך להיכנס אל הארץ המובטחת האישית שלך! אל תישאר תקוע במדבר הצחיח. כשאתה ניצב מול כל אתגר שאתה יודע שהוא נכון וראוי לך, השאלה צריכה להיות לא האם אני יכול לעשות את זה אלא איך אני עושה את זה?

ידועים דברי התלמוד, שהבכי של העם אירע בליל תשעה באב (המרגלים נשלחו בתאריך כ"ט בסיוון והם חזרו ארבעים יום לאחר מכן – בתאריך ח' באב, והדיווח היה למחרת), והקדוש ברוך הוא אמר: "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות" (תענית כט ע"א). ואכן, אותו יום, ט' באב, הפך ליום של דמעות ויגון על האסונות הנוראים שהתרחשו ביום זה לאורך ההיסטוריה שלנו בעקבות חורבן שני בתי המקדש.

דברי התלמוד טעונים ביאור. וכי בגלל שהם בכו לחינם מגיע להם בכיה לדורות? איזה סוג עונש זה? יש בזה עומק. הבכייה לדורות היא לא עונש על הבכייה לחינם אלא תוצאה שלה. הקדוש ברוך הוא הראה לעם ישראל תחזית – אם עכשיו אתם לא מצליחים להתגבר על הפחד שבאתגר כיבוש ויישוב הארץ, קרוב לוודאי שלא תעמדו באתגר הזה לדורות.

מדוע בכו היהודים באותו לילה? לא היה דור שחווה ניסים כמו דור המדבר, איך הם לא האמינו שהקדוש ברוך הוא יכניס אותם לארץ בלי בעיה?

זהו כוחו העצום של הפחד השלילי. הפחד לא תמיד רציונלי. הפחד עלול להשתיק ולהקפיא אותנו ובלי שום סיבה אמתית! עם ישראל פשוט פחד מהבלתי נודע.

הבכי לחינם שלהם לא היה הסיבה לעונש אלא הגורם שחשף את מה שעלול להיות בעתיד. הם בכו לשווא כי הם לא העריכו שהשם איתם ושהוא יתן להם את הכוח להתמודד עם אתגרים ולהתגבר על המכשולים הנצבים בפניהם. ארץ ישראל דורשת מיושביה מאמץ רוחני, והם לא האמינו שהם באמת מתאימים לדרישות של הארץ הקדושה. כשאדם מאבד את הכוח הרוחני הפנימי שלו, הוא עלול להפוך להיות קורבן לכוחות ולאנשים שאינם בשליטתו, ואז הוא בוכה באמת.

כאשר מאלפים בעלי חיים, אפילו גדולים כמו פילים וכדומה, כובלים אותם בשרשרת קטנה, שאם הפילים באמת היו רוצים – בקלות רבה הם היו מסוגלים להתנתק ממנה אולם הם לא עושים זאת. מדוע? משום שכשהם היו קטנים, הם היו כבולים על ידי אותה שרשרת, וכשהם היו תינוקות הם באמת לא יכלו לזוז. כשהם היו קטנים הם ניסו ושוב ניסו ולא הצליחו להשתחרר ממנה, וכעבור ניסיונות רבים הם פשוט הפסיקו לנסות. הם ויתרו. כעת, בתור פילים בוגרים, הם אפילו לא מנסים להשתחרר, כי הם מתוכנתים להאמין שהמאמצים יהיו חסרי תועלת.

המרגלים הכריזו: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". המרגלים גרמו ליהודים לתפוס את עצמם כחגבים קטנים וחסרי כוחות, ובסופו של דבר כך הם נתפסו כלפי חוץ. כשאתה חושב שאתה חלש, אתה אכן הופך לחלש, ואתה מאמין שכולם רואים אותך חלש.

זהו עומק האמרה של התלמוד: "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות". הבכייה לחינם הראתה את החולשה של עם ישראל, חולשה שעלולה להתעצם במשך השנים.