הגבאי הזמין את הפטפטן ל’חמישי’, וחבירו לחש לו: הזמינו אותך ל...’הגבהה’

מעשה שהיה כך היה:

ראובן רגיל לפטפט בקול-רם בשעת התפילה וקריאת התורה. המתפללים ביקשו ממנו לחדול מדיבוריו, אך זה אטם את אוזניו ולא שמע להם, והמשיך לדבר ולדבר, ולהפריע לכל סביבותיו.

בשבת אחת, הגבאי הכריז: 'יעמוד ראובן בן פלוני', והיה זה בעליית חמישי. אך ראובן כהרגלו היה בלהט הפטפוטים, עד כדי כך שלא שמע שקוראים לו לעלות לתורה, ולא ידע כלל היכן עומדים בקריאה... החליט שכנו שמעון ללמדו לקח, אחת ולתמיד.

מה עשה? - ניגש לראובן ולחש באוזניו 'קראו לך לעשות - - - הגבהה'!

ניגש ראובן בזריזות לספר התורה, ולעיני כל המתפללים הנדהמים, אחז את ספר התורה בידיו, הגביהו ואמר בקול 'וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל'...

אי אפשר לתאר את עוצמת הבושה שאחזה בראובן כשתפס מה אירע. היה זה כאמור במעמד מתפללים רבים, שראו בקלקלתו, ובמשך תקופה ארוכה לא יכול היה להרים את עיניו לעבר חבריו. מה שכן, לאחר הסיפור המביש ההוא, תפס המשוחח את עצמו והבין מה רוצים ממנו, והפסיק לדבר!

כעת בא שמעון ושואל: האם נהגתי כשורה והיה מותר לי לעשות כדבר הזה, להלבין את פני חברי החוטא ברבים, כדי למנעו מלשוחח באמצע קריאת התורה?...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

בשו"ע (או"ח סי' קכ"ד ס"ז) מבואר שגוערים במשוחח באמצע התפילה. וכתב הפרי מגדים (סי' קכ"ד א"א ס"ק י"א) בשם ווי העמודים: 'אוי להם למשיחים בעת התפילה, כי ראינו כמה בתי כנסיות שנחרבו עבור זה, ויש למנות אנשים ידועים על זה בעונשים רבים, ויביישו את המשיחים ברבים'. ועל פי זה לכאורה שמעון המבייש נהג כדין. (וע"ע בנתיבות סי' ג' סק"א).

אולם, למעשה נראה שדוקא גערה במשוחח מותרת, כדי למונעו מהעוון החמור של שיחה בשעת קריאת התורה, אך להתל בו בתחבולות, כגון להזמינו להגבהה במקום עלייה, דברים אלו, הם דברים מתוחכמים, ואם נתיר זאת לכל אחד, יכול לצאת מזה מכשולות, קטטות ומחלוקות, וקשה לדעת להיכן הדברים יגיעו. ולא מצינו שהותרה הרצועה לגמרי, שכל אחד יעשה מדעתו ככל העולה על רוחו.

ולכן, בנידון שאלתנו, שהבושה היא גדולה מאוד, נראה שאין היתר להתל כך בפטפטן, כי על זה יש לבקש רשות מבית דין, או מהרב המרא דאתרא.

אך כאמור, כל זה באופן שביישוהו בתחבולות, אך באופן שהפטפטן ממשיך להעיז פניו ולדבר, חרף בקשת המתפללים שיחדול מדיבוריו, ואירע שבשבת אחת קראוהו לתורה, והנה בתום העלייה עלה אחד המתפללים והכריז בשם כל הקהל שהם מוחים נחרצות על דיבוריו בשעת קריאת התורה - בזה פשוט שעשו כדין, וכמבואר בשו"ע שגוערים בו!

* * *

ונסיים בדברי מוסר חוצבי להבות, שכתב רבינו יהונתן אייבשיץ זי"ע בספרו 'יערות דבש' (דרוש ד'): "איך לא נהיה חרדים זעים וחלים, בבואנו לבית הכנסת, מקום רינה ותפילה, וכן בבית המדרש מקום תורה, אשר שם שכינת קודשו, ואין לה' יתברך בעולמו אלא תורה ותפילה, ואנחנו באים להתדבק בו, ומטובו חיינו, איך לא נגור ונפחד בצירים ובהלה, באימה וביראה, ולא תהיה קלות ראש בבית הכנסת בשיחה בטילה דברי צחוק והיתול וקורות הזמן (חדשות);

הלא בעוונותינו הרבים, מערת פריצים היה לנו בית זה, בו ישיחו כל ענייני משא ומתן, בו ידברו איש ברעהו ואשה ברעותה, אין נעדר משיחה בטילה שחוק וקלות ראש, עד שעניין תפילה בטל במיעוטו, וברוב דברים לא יחדל פשע ופתי הקריבהו נא לפחתך, מושל ארץ, אם בעומדך לפניו תוכל לדבר בדברים כאלה?! - הלא תשים סכין בלועך; ולמה תפרצו פרץ בבית הכנסת אשר הוא לנו למקדש"...

עוד יש לציין לדברי 'בעל הטורים' (דברים כ"ו, י"ט): "מה שישראל משבחים ומהללים לה', הוא לו לתפארת, והיינו דאמרינן (במגילה ט"ו:): עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפילתם, מחזירה להם. אבל מי שֶׁשַׂח שיחת חולין בבית הכנסת - מקיפים לו כל גופו בקוצים"!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.