ראובן תבע להחליף את הנצחות הגנב ולהטביע במקומם את שם אביו

מעשה בראובן, בעל חברה מצליחה לתכשיטים ויהלומים, שקיבל לשורות החברה את שמעון. משעשה שמעון רושם של אדם אחראי ואמין, חיבבוֹ ראובן מאוד, עד שנועץ עימו בדברים הסודיים ביותר הנוגעים לעסק, ממש כשותף.

אולם האמת היתה, ששמעון לא היה אלא נוכל ערמומי, וגנב סכומים נכבדים מכספי החברה.

רבים התפלאו לראות את שמעון, שלא היה ידוע כאדם אמיד, לפתע נוסע ברכב שרד, עורך שיפוצים בדירתו, ובקיצור, מתנהג כעשיר נכבד. האיש אף דאג להשקיע הונו ב'חפצי שמים', ותרם לבית הכנסת בימה מפוארת, וגם ארון-קודש עם פרוכת מהודרת, וכל פריטי הקדושה מעוטרים ב...הנצחה - 'לעילוי נשמת אבי מורי...' 

כשעלו חשדות בליבו של ראובן, שלח חוקרים לבלוש אחר חבירו, ואכן העלו האנשים ממצאים חותכים אודות גנבותיו המתוחכמות של שמעון. תבעו אפוא ראובן לבית הדין, וחייבו הדיינים את שמעון להשיב לראובן סכום עתק...

שמעון הבטיח לשלם את הכל, אך מיד באותו הלילה ברח לחוץ לארץ ונעלמו עקבותיו.

כעת מגיע ראובן לבית הכנסת, ומסיר לעיני הגבאים את הפרוכת המפוארת. הגבאים התרעמו 'מה אתה עושה?!'

והלה משיב: 'כולם יודעים שלשמעון לא היה ממון כה רב בכדי לתרום ארון קודש ובימה; את הכל רכש מגנבותיו ממני, אשר על כן החלטתי למסור את הפרוכת לבעל מלאכה שיפרום את ההנצחה שלו, ובמקומה יטווה את שמו של אבי המנוח, ואף את גילופיו על הארון והבימה אדאג להחליף... הלא ידועים דברי אדוננו הגר"א, שאם יש בבית הכנסת אפילו מסמר אחד גזול - הדבר מעכב את קיבול התפילות והסייעתא דשמיא, ולכן החלטתי לתקן את הדבר...'

'איננו מוכנים לעשות שום שינוי בבית הכנסת ללא הוראת היתר מרב', הודיעוהו הגבאים.

ובאים הגבאים וראובן לשאול כיצד עליהם לנהוג?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

מן הדין אין לראובן שום תביעה על הרכוש שנקנה לבית הכנסת, כי אפילו אם היה ברור לנו כשמש שפריטי המצוה נקנו מהממון הגנוב, מכל מקום הנגנב אינו יכול לגבות מהם את המגיע לו, כי אין לו עסק עם רכוש בית הכנסת, אלא כל תביעתו היא רק על שמעון ומידיו עליו להוציא טרפו[1].

ובנוגע לטענה שדבר גזול בבית הכנסת הוא 'מאוס לגבוה' ומעכב את התפילות, נראה שאין הדבר דומה ל'מסמר גנוב', כי שם המסמר עצמו נגנב, ואילו כאן, הארון והבימה לא נגנבו כלל, אלא קנאם הגנב, ורק הממון שבידו הוא גנוב.

ולכן מן הדין אין לעשות שום שינוי בחפצי המצוה שבבית הכנסת.

והנה, מעשה אירע ביהודי שהוזיל דמים מרובים לרכישת ריהוט חדש ומפואר לבית הכנסת מפורסם, ונתלה שלט גדול על כותל בית הכנסת בו פורסם שמו של הנדיב. לאחר מכן אותו יהודי התפרסם ברבים כבעל פשעים וגניבות, והורה אחד מגדולי הדור, להסיר מיד את השלט בו מתנוסס שמו של האיש, כי חשש שמא יבואו (אנשי תקשורת וכדומה) ויצלמו את השלט, ויפרסמו ברבים כיצד אנו מחזקים ידי הפושע...

והוא הדין בענייננו - אם בית הדין המקומי אומדים בדעתם, שדבר פרסום שמו של הגנב על גבי חפצי הקדושה בבית הכנסת, עלול לגרום לחילול ה', או להחזקת ידי חוטאים וכדומה - בודאי שיש להם רשות להסיר את שמו!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.