נדר לערוך סעודה כשבית הספר ’יֵעָקֵר’, ולבסוף עבר לעיר הסמוכה

באחד היישובים חלה בשנים האחרונות פריחה רוחנית עצומה. קמו בתי כנסיות ובתי מדרשות, מקוואות ומוסדות חסד, אך ההישג הגדול ביותר של פעילי התשובה הוא בתחום החינוך - הוקמו בתי ספר מעולים, בו בזמן שבתי הספר החופשיים נסגרו.

והנה, קמו ראשי המקום (שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות), ותכסו עצה - כיצד 'נציל' את המצב, אנו מאבדים את כל הילדים... והוחלט להקים בית ספר לתרבות ומדעים, בציפייה שההורים יעדיפו את החינוך ה'מתקדם' וה'נאור' שלהם על פני החינוך התורני.

התכנסו רבני המקום עם ציבור יראי ה', כדי להשית עצות אודות דרכי הפעולה נגד בית הספר החדש. בסיום העצרת קם ראובן, אחד מנכבדי הקהילה, והכריז בזו הלשון: "רבותיי, אני נודר, שכשנזכה במהרה לחזות בעקירת בית הספר הזדוני, אערוך סעודת-הודייה מפוארת לכל בני הקהילה"...

כעבור שנה, נסגר בחסדי השי"ת בית הספר, לאחר שנחלו מקימיו כישלון חרוץ, בעקבות חוסר רישום תלמידים. אך הם לא סגרוהו לגמרי, אלא העבירוהו לעיר סמוכה, בתקווה ששם ההצלחה תאיר להם פנים.

כעת בא ראובן ושואל: האם עתה עלי לקיים את נדרי אשר נדרתי, משום שלמעשה נעקר בית הספר ממקומנו; או שמא מאחר ולא אמרתי ש'יעקר מכאן', אלא שיעקר סתם, אני פטור (לעת עתה) מקיום נדרי, כי הוא לא נעקר מהעולם אלא רק עבר מקום?

יתכן לפשוט את השאלה מהמובא בתוספות במסכת ברכות (נ"ז:): "ובירושלמי יש, נעקרה עבודה זרה ממקום אחד, ונִתנה למקום אחר, במקום שנתנה אומר: ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו, ובמקום שנעקרה אומר: ברוך שעקר עכו"ם מן המקום הזה". הרי לנו, שאף שלא נעקרה העבודה זרה לגמרי, אלא עברה למקום אחר, מכל מקום כלפי המקום הזה היא 'נעקרה', ומשבחים ומברכים על כך...

אולם, אמר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, שאין מכאן ראיה לנידוננו, משום שכאשר האליל נעקר מכאן, התברר שבני המקום הבינו שאינו שווה מאומה ובָּזוּ לו, ומאחר ולא היתה לו השפעה במקום, העבירוהו מכאן, ולכן שייך לברך על כך 'שעקר'. אך בנוגע לבית הספר, הרי השפעתו השלילית עלולה להזיק אף כשעבר למקום אחר.

ולמעשה, הורה הרב יצחק זילברשטיין, שיש לשאול את הנודר, מה היתה כוונתך בשעת הנדר - האם התכוונת שבית הספר לא יפעל במקום הזה, או שמא כוונתך היתה שייסגר לחלוטין, וכמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רי"ח ס"א): "כל הנודר או נשבע, רואים דברים שבגללן נשבע או נדר, ולומדים מהם לאיזה נתכוון. והולכים אחר העניין, ולא אחר משמעות הדיבור".

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.