הרב יצחק זילברשטיין
’עמדתי לנקוב בסכום, ולפתע התפנה מקום חניה’
מתפתל הלוך ושוב, ולא מוצא מקום חניה פנוי... מתוך הלחץ הנורא, לפתע נזכר בסגולה הידועה - צדקה... פכר ידיו אל-על, ופתח ואמר: 'אוי ריבונו של עולם, אם אמצא מקום חניה, אתן לצדקה...'
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- פורסם י' אייר התשע"ה |עודכן
מעשה ביהודי שאולץ להתייצב בבית המשפט (מחמת תביעה נגדו), ולדיון הראשון הגיע באיחור של כ-10 דקות. מיד כשנכנס ספג גערות מהשופט, 'זה בזיון בית המשפט... תצטרך לשאת בקנס...'. היהודי התחנן שירחם עליו, והשופט קיבל את התנצלותו, אך איים שאיחור נוסף יעלה לו ביוקר.
בהגיע היום בו התקיים הדיון השני, האיש עשה מאמצים להגיע בשעה היעודה, אך נתקע בפקקי תנועה לא צפויים, והגיע לחניון הגדול של בית המשפט דקות ספורות טרם תחילת הדיון. מתפתל הלוך ושוב, ולא מוצא מקום חניה פנוי... מתוך הלחץ הנורא, לפתע נזכר בסגולה הידועה - צדקה... פכר ידיו אל-על, ופתח ואמר: 'אוי ריבונו של עולם, אם אמצא מקום חניה, אתן לצדקה...'
עמד לנקוב בסכום של 500 שקלים, אך עוד טרם הספיק לסיים דבריו, הנה הוא מבחין במכונית סמוכה שיוצאת מהחניה... ('טרם ייקראו ואני אענה').
ובנשימה אחת ממשיך הנהג, 'הסתדרתי, ברוך ה'...'. החנה אפוא את רכבו, והצליח להגיע לדיון בזמן.
לאחר זמן ליבו נקפו, והגיע לשאול: שמא בכל זאת חייב אני לשלם לצדקה?
השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
נחלקו רבותינו הפוסקים, האם נדרי צדקה חלים במחשבה או לא, ולמעשה הכריע הרמ"א (יו"ד סו"ס רנ"ח) שהנדר חל במחשבה. ובערוך השולחן (שם סל"ט) כתב שגם לדיעה זו אין הנדר חל אלא אם כן גמר בליבו ממש בהחלט 'כך וכך אתן לצדקה', ולא כשחשב בליבו במחשבה בעלמא שיתן צדקה.
ולפי זה בענייננו, שהנהג הוציא בשפתיו שרוצה לתת צדקה, ומן הסתם התכוון לזה בהחלט, לכאורה יש מקום לומר שהנדר חל[1]. (אלא אם כן המחשבה היתה מבוהלת ולא שקולה וברורה, שאז אין לה תוקף).
אולם, נראה שבשאלתנו הנדר אינו חל, משום שרצונו של הנודר היה לידור דוקא בפיו ולא במחשבה, ובספר דרך אמונה (פ"ח ממתנות עניים ס"ק צ"ד) הביא בשם המהרש"ם (דעת תורה סי' רנ"ח שם) שכל מה שנדר במחשבה חל, הוא רק אם חשב כך מתחילה, אבל אם בתחילה חשב לגמור את כל הנדר בפיו, אך למעשה לא אמרוֹ בשפתיו באופן המועיל - אין הנדר חל במחשבה בלבד, והרי זה כאילו שלא גמר את נדרו, ואינו מחוייב ליתן את הצדקה[2].
נמצא אפוא, שמצד הדין לכאורה הנדר אינו חל, כי חשב הנהג לגמור את הנדר בפיו ולא גמרו.
אמנם, מצד ההנהגה הראויה ליהודי, ומדת הכרת הטוב להשי"ת, ראוי ליתן את אשר חשב ליתן רגע לפני שזיכוהו משמים בחניה. ואם יחזור בו ויחליט שלא ליתן, יש בזה חשש של כופר בטובתו של מקום, ונקרא עליו את הפסוק (דברים ל"ב, ו') הַלְה' תִגְמֵלוּ זאת עם נבל ולא חכם![3].
[1] ולצד זה שהנדר חל, יש לדון אם חזרתו מהנדר תוך כדי דיבור מועילה? והנה, הביא הפתחי תשובה (שם סק"ז) מתשובות 'ושב הכהן', שהעלה שמי שנדר דבר לצדקה אינו יכול לחזור בו תוך כדי דיבור, משום שגם גבי צדקה הוי אמירתו כמסירה להדיוט ממש, כמו גבי הקדש. ואמנם כתב שם שבצדקה במחשבה יכול לחזור בו תוך כדי דיבור, מכל מקום יתכן שבנידוננו הצדקה נחשבת לצדקה באמירה, כי את עצם הנדר אמר בפיו ורק את הסכום חשב בליבו (וע"ע בשו"ת כתב סופר יו"ד סי' קי"א), וצ"ע.
[2] וכן מבואר בקרן אורה (נדרים ב'., ויעויין בקה"י שם סי' ב', במה שדן בדבריו), וכן ביונת אלם (סי' י"א) צידד שכשמחיל חלות ע"י דיבור, אינו מועיל אלא בדיבור מעליא. (ויצויין, שישנם פוסקים שחולקים על שיטות אלו וסוברים שגם כשמתכוין להוציא בשפתיו, חל נדר הצדקה מיד כשחושב בליבו בהחלטיות ליתן צדקה, יעויין בספר 'כל נדרי' פרק ס"א הערה ל"ז).
[3] והנה, ידועה תקנת אושא (כתובות נ'., יו"ד סי' רמ"ט ס"א) שהמבזבז אל יבזבז אדם יותר מחומש, כדי שלא יצטרך לבריות. ושאל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א את גיסו הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, האם יוכל הנהג דנן להתנדב לצדקה כשכבר נתן יותר מחומש, או שמא אין לו להתנדב כי עובר בכך על תקנת חז"ל?
וציין הגר"ח קניבסקי לדברי ה'אהבת חסד' (פ"כ אות ה') שכתב: "מהתקנה שהתקינו חכמינו ז"ל, אנו יכולים להתבונן, כמה יש לו לאדם לחוס על ממונו, שלא לפזרו לענייני הבל, ומה בדברים העומדים ברומו של עולם, כעניין צדקה ושאר צרכי מצוות, שהם חייו של אדם והצלתו מן היסורין בעולם הזה ובעולם הבא, הזהירו שיחוס על ממונו ולא יפזרם ביותר כדי שלא יבוא לידי עוני, על אחת כמה וכמה יש לו לאדם להיות זהיר שלא לפזר ממונו לעניין ריק של כבוד המדומה, דהיינו להתלבש במלבושי ריקמה, ולדור בהיכלי כבוד, ולהשתמש בריבוי המשרתים ובכלים היותר יקרים, שכל זה מכלה ממנו של אדם בזמן קצר ומביאו לידי עוני, וכאלו אנשים, איני יודע אם שייך אצלם תקנת אושא כלל".
כלומר, נראה מדברי רבינו החפץ חיים, שאלו המוציאים ממון רב על מותרות, להם מותר להוציא גם על צדקה וחפצי שמים יותר מחומש, וממילא, אמר הגר"ח שליט"א, שאם מדובר ביהודי בעל רכב מפואר ויקר, הרי שיכול לבזבז אף לצדקה יותר מחומש!
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.