הצלם הודיע לחתן: ’הגעת למקום הנכון, אני אכן הצלם מספר אחד...’

מעשה מעניין התרחש בחתן מאורס, שלקראת חתונתו חיפש אחר צלם מומחה. התעניין אצל קרוביו וחביריו, ואמרו לו כולם, כי הצלם הוותיק והמובחר ביותר, שנחשב ל'מספר אחד בשוק' הוא הצלם הנודע 'דוד'.

והנה, עוד באותו היום הבחין החתן במודעת פרסום של 'הצלם דוד - שירותי צילום באיכות גבוהה'. התקשר אליו החתן ואמר: 'תראה, בחתונה שלי אמורים להשתתף ראשי ישיבות נכבדים, צדיקים ואדמורי"ם, ולכן החלטתי שהצלם שלי יהיה הטוב והמיוחד ביותר, וכולם אמרו לי כי אין מומחה כמו דוד...', הצלם קטעו ואישר את הדברים: 'אכן הגעת למקום הנכון, אך איך אומרים, שמיעה אינה דומה לראיה; כשתראה את ביצועיי ויצירותיי, תבין למה אני המספר אחד בשוק'.

הצלם דרש דמי-קדימה בסך אלף שקלים, והדגיש שבמקרה של ביטול העסקה מצד החתן, הסכום יישאר בידי הצלם כדמי ביטול. החתן סיכם עם הצלם על ביצוע הצילום באירוע, ושלח את אחיו לשלם את האלף שקלים.

כעבור מספר ימים, השתתף החתן בחתונת חבירו, ושמע כי הצלם באירוע הינו 'דוד' המפורסם. פנה אליו והזכירו: 'ניפגש בעזרת ה' בחתונתי ביום ג' בשבוע הבא; אני מקווה שלא שכחת את דרישתי לאיכות שיא...', הצלם שאלו: 'תזכיר לי בבקשה את השם?...', ולאחר שהחתן השיב, חיפש הצלם בפנקסיו ולא מצאו כלל בין רשימת המזמינים... 'אני מצטער לא הזמנת אותי, תבדוק אם לא פנית בטעות אל דוד אחר...'

מה התברר? - אכן שני 'דוד' איכַּא בשוּקַא (-ישנם שני דוד בשוק הצלמים)! החתן פנה בטעות לדוד אחר, שהינו צלם שנחשב ל'מתחיל' (כחמש שנים בתחום), וכעת מיהר החתן להתקשר אל אותו דוד ולהתנצל את הטעות שנפלה ולבטל את ההזמנה.

'אם כבודו רוצה את הדוד ההוא, בבקשה, אך הכסף ששולם נשאר אצלי כדמי ביטול!', הודיעו הצלם. וכאן החתן התרעם: 'הלא רימתני בכך שאישרת כי אתה הצלם הטוב ביותר בשוק, וכי אינך מכיר בעובדה שדוד המפורסם הוא הצלם הוותיק והמובחר שבשוק?! אילו היית מספר לי כי אינך הצלם שכולם מדברים עליו, בודאי לא הייתי סוגר עמך, ומשכך הדמים שקיבלת שולמו בטעות ועליך להשיבם!'.

הצלם טען לעומתו: 'לא שיקרתי כלל, שהרי אני עונה לשם דוד, וגם אני צלם צעיר ונמרץ, וביצועיי איכותיים מאוד, כך שמצידי לא היה כאן כלל מקח טעות... אינך יודע שכל בן אומנות אוחז כי הוא המספר אחד בשוק?!' (וכמו שמצינו בבבא בתרא פ"ג:, ש'טוב טוב יאמר המוכר', אפילו כאשר סחורתו אינה משובחת...).   

עם מי הדין?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

אם רוב רובו של הציבור באותה העיר יודעים כי הצלם שנחשב לטוב ביותר, הוא אותו דוד שהחתן פגש בחתונת חבירו, אזי יש להניח שגם הצלם שקיבל את דמי הקדימה יודע מכך, ומן הסתם הבין שהחתן מחפש את הצלם השני ולא אותו, ולכן הוא צריך להשיב את האלף שקלים שקיבל, (ועל אף שגם החתן פשע קצת שלא בירר היטב אצל אחרים כי זהו הטלפון של דוד המפורסם, מכל מקום עדיין הצלם שקיבל לידיו את הכסף לא יכול להחזיק בו, כי ברור שרימה את החתן והוא אינו הצלם הידוע שאליו נתכוין החתן).

אך אם אין אותו דוד מפורסם כל כך ומקובל ברוב הציבור כ'מספר אחד', יכול הצלם שקיבל את הכסף לומר לחתן הגעת למקום הנכון ואני הצלם המצוין, ואם אתה מבטל את ההזמנה את הכסף אשאיר אצלי (יעוין בספר 'משפט הפועלים' פרק י"א סעיף כ"א).

אולם, כשהצעתי דברַי לפני גיסי מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, אמר שיכול הצלם להשאר מוחזק בכסף שקיבל, משני טעמים: א) מאחר והחתן פשע בעצמו, שלא בירר אם אכן זהו אותו צלם מפורסם, והרי היה לו להעלות על דעתו שהגיע ל'כתובת' אחרת ויתכן וקיים צלם נוסף ששמו דוד.

ב) כמו כן, הצלם הרי מוחזק בממון, ויכול לטעון, למרות שהרוב מחזיקים את הצלם ההוא כמספר אחד, אני מהמיעוט ואוחז שאני הוא מספר אחד, וכעין מה שמצינו במסכת ב"ק (כ"ז.) שקונה שביקש חבית, ונתן לו המוכר כד, ובאותו מקום קיים מיעוט של אנשים שקוראים לחבית 'כד', אזי יכול המוכר המוחזק בממון לטעון 'אני מהמיעוט שקוראים לחבית כד', ולהישאר מוחזק בממון, שכן הכלל בדיני ממונות הוא ש'המוציא מחבירו עליו הראיה', ורוב אין בו די להיחשב כ'ראיה' ולהוציא ממון על פיו.

לסיכום: לענ"ד נראה, שאם בקרב רוב הציבור, מפורסם אותו צלם שהחתן רצה לפנות אליו, כ'מספר אחד', נתינת דמי הקדימה לאחֵר היתה בטעות, ויש להשיבם לחתן. אך גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר שלא ניתן להוציא את הממון מידי הצלם המוחזק.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.