"הסכין פגעה בנעל, וכך ניצלתי מהמחבל": ניצול הפיגוע בעיר העתיקה משחזר את הנס

זה היה עוד יום רגיל מבחינתו של אברהם ארנד. "יצאתי עם ידיד להליכה לילית בסמוך לביתי שבעיר העתיקה כשאני חולף גם במבואות שער יפו", הוא משחזר בשיחה עם 'הידברות'. את ההמשך ארנד לא יכול היה לדמיין.

אברהם ארנד (30) הוא תלמיד ותיק בישיבה של הרב זילברמן בעיר העתיקה. הדריכות התמידית ששוררת מסביב לביתו מעולם לא איימה עליו, כפי שהוא מודה. "אנו בוטחים בקב"ה", הוא אומר. אבל באותו יום שבו צעד עם ידיד בסביבת ביתו שבעיר העתיקה, משהו ברוגע שלו השתנה. "ניצבנו לפני אחד הרמזורים כשאנו ממתינים שהאור יתחלף לירוק, בשעה שלמקום הגיע במהירות עצומה רכב שהיה נהוג בידי ערבי ופגע בנו בעוצמה", הוא נזכר.

האם ברור לך שמדובר היה בפיגוע דריסה?

"בוודאי", הוא משיב ללא היסוס. "למעשה לא הייתי צריך להמתין להוכחה לכך, לאחר שצמד המחבלים לא הסתפקו בפגיעה הקשה בי ובידידי שהוטח למרחוק, ורגע לאחר שהם העיפו אותנו, כשהם חונים על המדרכה, הם פנו לאחור וניסו לפגוע בנו פעם נוספת, אך למרבה המזל – הפעם ללא הצלחה".

מה מנע מהם לפגוע בכם פעם נוספת?

"זו ודאי סייעתא דשמיא עצומה שהייתה לנו, אך בדרך הטבע כנראה ניצב שם עמוד שבלם את הרכב וכך ניצלנו ממוות", הוא מספר. כאשר ארנד נזכר ברגעים ההם הוא מתקשה לדבר. "שכבתי שם על הרצפה כשאני מביט באימה ברכב המתקרב לעברי פעם נוספת. ההבנה שחלחלה לליבי באותם רגעים הייתה שחיי עלי אדמות עומדים להסתיים. לא היה נראה כל סיכוי שאצא מכך בחיים".

מה קורה לאחר שהם מגלים שאינם מצליחים לפגוע בכם שוב?

"לאחר מכן הם החליטו לפגוע בנו פיזית ויצאו מהרכב כשהם מסתערים לעברנו. במשך שניות ארוכות שנדמו לנצח הם תקפו אותנו באגרופים ובבעיטות. אני מצדי ניסיתי לדחוף אותם ממני איכשהו, אבל ידי ורגלי לא נשמעו לי". בשלב מסוים, לאחר שנראה היה לצמד החברים כי הסוף קרב, המחבלים עלו פתאום לרכבם ונמלטו מהמקום. "זה היה נראה לנו החלטה שקיבלו במפתיע, אבל בהמשך סיפרו לנו אזרחים יהודיים שעברו במקום שהסיבה לכך הייתה שהם ראו אותם מתקרבים לעברם ולכן החליטו להימלט".

לאחר ההלם הראשוני גילה ארנד מסביבו עשרות ניידות משטרה ואמבולנסים. באחד מהם הוא פונה לבית החולים, שם אבחנו כי הוא סובל משבר מסובך ברגלו. "עברתי חודשים ארוכים של שיקום, ניתוחים ועוד. רק לאחר ארבעה חודשים יכולתי ללכת מחדש על רגלי". זה גם היה הזמן שבו ארנד החל להתחקות אחר מה שנעשה באותו ערב גורלי. "באותם ימים גיליתי", הוא מספר, "שהסכין שבה הם ביקשו לדקור אותי פגעה באחת מנעליי. את הסימנים של הסכין בנעל גיליתי כשביקשתי לנעול את הנעל שוב לאחר שהשתקמתי. הבנתי שכאשר הנפתי לעברם את רגלי, הסכין נתקלה בעוצמה בסוליה ונשברה. כך נותרו לי חיי לשלל. יחד עם זאת, האירוע לא הוכר על ידי המדינה כפיגוע".

אברהם ארנד

יש סיבה לכך שאירוע כה קשה לא הוכר על ידי המדינה כפיגוע?

"אכן", הוא אומר, "המשטרה החליטה שלא מדובר בפיגוע, למרות כל הסימנים המעידים וההוכחות בשטח לכך שמדובר באירוע טרור. אפילו הדיווח למשטרה באותו ערב קשה היה של אישה שדיווחה כי לנגד עיניה מתרחש פיגוע".

מדוע זה כך?

"למעשה, השוטרים שאלו אותי כבר בהגיעם לזירה האם נדקרתי. מאוחר יותר יתברר לי כי הם שאלו את זה לאחר שמצאו את הסכין על הרצפה לצדי. התשובה שלי הייתה שלילית, לאחר שאכן לא חשתי דקירה וגם לא נפגעתי פצעים משמעותיים מלבד הפגיעה ברגל". בשלב מסוים נכנס לתמונה עורך דינו של ארנד, ויחדיו הם מגישים תביעה לבית המשפט בדרישה לעצור את המחבלים, לפחות בנימוק של תאונת 'פגע וברח'. "האבסורד היה שהמחבלים נעצרו כבר באותו הלילה בידי המשטרה, אך שוחררו בבוקר שלמחרת. גם אם מדובר היה באדם רגיל שעושה תאונה שכזו – הוא היה אמור להישאר זמן רב יותר במעצר", קובל ארנד.

המשטרה מגלה את האמת

שמונה חודשים לאחר האירוע, בשעה שארנד השתקם לחלוטין, ואף התייאש מהסיכוי שהאירוע יוכר כפיגוע, ובמקום זאת החליט להגיש תביעה אזרחית כנגד הפורעים הערביים – התרחשה התפנית. "הבנתי שכנפגע פעולות איבה כבר לא יכירו בי, אבל רציתי שלפחות אקבל פיצויים במסגרת תביעה אזרחית בעקבות התאונה הקשה", הוא אומר. אבל אז הגיעה הפנייה מימ"ר ירושלים. "על הקו היה שוטר שאמר לי כי במשטרה הגיעו לכלל מסקנה שהאירוע שבו נפגעתי היה פיגוע טרור לכל דבר. נדהמתי לשמוע שהמשטרה מכירה סוף סוף בטעותה".

כיצד הם הגיעו למסקנה שכן מדובר בפיגוע?

"זו עדיין תעלומה, משום שלכל אורך הדרך סירבו במשטרה להצביע בפניי על הדרך שבה הגיעו למידע על כך שמדובר היה בניסיון פיגוע תוך הסתתרות תחת צו איסור פרסום. למעשה, גם במהלך המשפט עצמו, שהתקיים החודש, השופטים ציינו כי אין בידם את המידע המסווג". המשפט, בו המדינה תבעה את צמד המחבלים, התבסס גם על הודאתם במהלך חקירה אינטנסיבית שעברו במשטרת ירושלים.

"השופטים הגיעו למסקנה שמדובר היה בניסיון לרצח על רקע לאומני", מציין ארנד. למרבה הפלא, למרות הודאת המחבלים, החלטת השופטים לא התקבלה פה אחד. אחד מהם החליט להאמין למחבלים, שטענו כי לא מדובר בפיגוע וכי הודאתם נגבתה בלחץ איומי החוקרים. ביחס לעובדה לפיה נמצאה סכין בזירה, טען השופט כי ייתכן שהם נושאים עמם סכין באופן קבוע לשם הגנה עצמית, כפי שיש רבים העושים זאת, לדבריו.

"עובדה זו, שבית המשפט קבע כי מדובר בניסיון רצח על רקע לאומני, כמובן משנה את התמונה מבחינתי, אך זה עדיין לא נגמר היות והמחבלים מבקשים להגיש ערעור על ההחלטה", הוא אומר. עם זאת, ארנד מציין כי כעת הוא סמוך ובטוח שהאירוע ימשיך להיקרא לאומני, לאור התהיות הרבות שהעלו שני השופטים האחרים בדיון, כמו מדוע עלו עם הרכב על המדרכה במקום שבו הנסיעה אמורה להיות איטית יחסית. "לכן אני אופטימי שאקבל את שמגיע לי".

למרות המאבק המשפטי, ארנד משקיע את עיקר מרצו בלימוד התורה בישיבתו של הרב זילברמן. למרות האירוע הקשה שחווה, הוא מביע את תקוותו להמשיך לחיות את חייו בשלווה בעיר העתיקה שידעה אלימות כה רבה.