הדרכה עם מנוחה: כשהילד מספר סיפורים שלא היו

רותי חזרה הביתה מהגן וספרה לאימא ולאחים שבא אורח לבקר בגן. מי היה האורח? איש אחד מאמריקה! למחרת התברר לאמא שהדבר לא היה ולא נברא. איש לא בא לבקר בגן של רותי.

ילדים קטנים שמספרים סיפורים שאינם אמתיים מחפשים ליצור לעצמם מציאות שונה מזו שבה הם חיים. אין שום פסול בהמצאת סיפורים. להפך, ילד שממציא סיפורים בונה לעצמו חיים דמיוניים שעוזרים לו פעמים רבות לצאת ממקום סבוך שנקלע אליו. אבל ילד שמתרגל לספר סיפורים לא נכונים ולמצוא אזן קשבת אצל אחרים, עלול להסתגל לשקר לאנשים.

חשוב מאד להסביר לילד במילים ובמעשים שמותר לו לומר ולספר דברים שלא היו, אך ורק אם יאמר שהוא מספר דברים שלא היו.

לומר לילד: "הסיפור שסיפרת לי לא היה באמת, ואני יודעת שלא היה באמת. מי שמספר דברים שלא היו באמת ואומר שכן היו גורם לאחרים לא להאמין לו בכלל. אתה רוצה שלא יאמינו לך?".

בפנייה זו לילד צריך להיזהר ממספר דברים:

1. שלא לומר את הדברים לילד שאומר דברים נכונים, ורק היה נדמה לי שהם אינם נכונים. לכן לפני שנבוא לילד בדברים, נבדוק היטב שאכן הוא ממציא.

2. צריך לזכור שגם אם אנו מביכים את הילד בדברים הללו ומצערים אותו, אנו עושים זאת עבורו. אם לא נלמד אותו את הדבר כרגע, יצטרך ללמוד אותו מאוחר יותר מחברים, ולהתבייש.

3. לאחר שאומרים לילד את הדברים הללו, יש לחזק אצלו את הדברים הנכונים שמספר. לומר לו: סיפרת לי עכשיו על הגננת שלך, שמעתי שאכן למרים נולדה בת, אני שמחה שאתה מספר לי דברים שהיו, נעים לי לשמוע אותך ולהאמין.

4. את כל הכתוב פה כדאי לבצע ללא עשיית עניין מהמקרה. ילד שירוויח רווח של תשומת לב ודיבורים סביב התנהגותו, ימשיך בה ויקשה עלינו את ההתמודדות.

5. לבצע את האמור ללא כעס כלפי הילד. צריך להבין שלשקר זה חלק מהתפתחותו של הילד, ולכן אין מה להילחץ.

רותי תחזור שוב מהגן. היא לא תספר שוב על דברים שלא היו. היא כבר למדה מה לספר ומה לשמור בלב.