השופט הנכרי חייב את הגנב בתשלומי כפל

מעשה התרחש בארה"ב בנוכל בשם ראובן, שהתחזה ליהודי שומר תורה, ופרסם בקרב קהילות שומרי התורה, כי ניתן לשכור ממנו רכבים בתעריף מוזל ממחירי השוק. ראובן דורש 100 דולר לכל יום, ובנוסף, לשם ביטחון יש להפקיד בידיו 800 דולרים (במזומן), שיוחזרו בתום שכירות הרכב, ואת מלוא התשלום יש למסור לידי משכיר הרכב בשעת קבלת הרכב.

ובכן, יהודי תמים בשם שמעון, פנה אל ראובן וביקש לשכור רכב לארבעה ימים, לצורך נסיעה לנופש. אמר לו ראובן, 'ביום המיועד אביא את הרכב עד אליך ואמסור לידיך את המפתחות'. וכך היה, האיש הגיע עם הרכב, מסר את המפתחות לשמעון השוכר, וקיבל לידיו 1,200 דולר.

והנה, שמעון מנסה להתניע את הרכב שוב ושוב, אך לשווא. מנוע הרכב אינו פועל... התקשר אל ראובן והתלונן שהרכב אינו נדלק, והלה הרגיעו: 'תעלה לדירתך, אני מגיע לסדר את העניין בעוד כחצי שעה'. שמעון עלה בחזרה, וראובן, שהסתתר בקרבת מקום, הגיח ופתח את הרכב במפתחות הנוספות שהיו ברשותו, לחץ על ה'סוויטש' המוסתר ש'השתיל' ברכב במקום מוסתר (ורק בלחיצה עליו ניתן להתניע), וכך הרכב הותנע, וראובן נמלט...

בינתיים שמעון ממשיך להמתין עם מזוודותיו ליציאה לנופש, וראובן יצא לחפש אחר קרבן חדש... וכך ראובן היה גונב מיהודים תמימים את כספם, ועובר משכונה לשכונה, תוך שהוא מחליף מידי שבוע את מספר הטלפון שלו.

לבסוף המשטרה האמריקנית לכדה את הנוכל. הוא הועמד למשפט, וכאן אירע דבר לא צפוי. השופט הנכרי, הצטייד לקראת הדיון ב...תנ"ך. הוא פנה אל ראובן ואמר: 'היות והתחזית ליהודי אדוק, החלטתי לשפוט אותך כפי הכתוב במשפט העברי', פתח אפוא את התנ"ך בפרשת משפטים וקרא: אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה... שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם (שמות כ"ב, ג'), וגם אתה כעת תצטרך לשלם לכל האנשים שעשקת 'תשלומי כפל'!...

כעבור מספר ימים, התקבל בחשבונו של שמעון סכום של 2,400 דולר, כפול ממה שגנב לו ראובן, והוא בא ושואל: האם אכן מותר לי להשאיר אצלי את מלוא הסכום?

ראשית כל נקדים, שחיובו של הגנב בתשלום הכפל, הוא בגדר 'קנס', שחייבתו התורה לשלם יותר ממה שגנב (בשונה מהקרן, דהיינו הסכום שגנב, שהוא חיוב 'ממון'). והלכה בידינו, שקנסות אין נגבים אלא על ידי דיינים מומחים הסמוכים בארץ ישראל. ומאחר וכיום אין לנו בתי דינים סמוכים, ממילא אין דנים בזמן הזה תשלומי כפל, ככל דיני קנסות.

על אף האמור, הדין הוא שאם תפס הנגנב את דמי הכפל, אין מוציאים מידו (שו"ע חו"מ סי' א', סעיפים א', ה'. ויעו"ש בש"ך ובהגהות הגרע"א). ולכן, שמעון יכול להשאיר הממון בידו.

והנה, כידוע תשלומי כפל שייכים דוקא ב'גנב', הנוטל ממון חבירו בסתר, ולא ב'גזלן', החוטף דבר מבעליו בחוזקה. ובשאלתנו, אף שהמעשה נעשה לאור היום, בכל זאת יש להגדירו כגניבה, כי גזילה היא רק באופן שלוקח הגזלן מהבעלים בכוח ובגלוי, כפי שנאמר לגבי בניהו בן יהוידע (שמואל-ב' כ"ג, כ"א) 'ויגזול את החנית מיד המצרי', (יעוייין בשו"ע חו"מ סי' שמ"ח ס"ג ובסמ"ע שם).

אולם, הרב יצחק זילברשטיין שליט"א אמר, כי אין צריך להגיע לכל זה, כי גם אילו ראובן לא היה מן הדין זכאי לתשלומי כפל (כגון שהיה מדובר בגזילה ולא בגניבה), מכל מקום לאחר שהמלכות החליטה להשית קנס על הנוכל, לשלם פי שניים ממה שלקח, יכול ראובן לקבל את הממון, שהרי למלכות יש רשות לקנוס ולהעניש פושעים, משום ש'דינא דמלכותא דינא' (באותה מדינה. ולמשל יכולים לקנוס עושי רשעה לטובת אוצר המדינה, ויכולים גם להחליט שבמקום לקבל הקנס לקופת המדינה, יעבירוהו לזה שנעשק מהנוכל); ומה שהזכיר השופט את הפסוק של חיוב כפל, הוא רק כדי להראות שליטתו בתנ"ך, או שמצא שם את הרעיון שפעמים יש לקנוס בעלי עבירה, ולכן אף כאן החליט לקנוס את הנוכל.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.