’האם הנהגת ’אבא חִלקיה’ אמוּרה אף לגבַּי, כשהמעסיק משקר ומהתל בי?’

יהודי הגיע אל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, ובפיו סיפור כואב:

הנה במשך שנים אני עוסק במלאכת בעל הבית שלי בנאמנות ובמסירות רבה, ומשתדל שלא לאבד רגע אחד מעבודתי. לאחרונה, בעל הבית החל לפטר פועלים יהודים, ותחתם הביא פועלים זרים. בתחילה החליט להמשיך להעסיק אותי, ככל הנראה משום שאני עובד באופן נאות, אך כשראה שיותר משתלם להביא ערבי תחתי, הודיע לי שנאלץ לפטר אותי. התחננתי אליו שישאיר אותי לעבוד, כי יהיה לי קשה למצוא מקום עבודה אחר, ומצבי הכלכלי בכי רע. הוא הסכים, אך רק בתנאי שמעתה שכרי יהיה כשכר פועל ערבי... בלית ברירה הסכמתי.

לאחר זמן, בא והודיע שכעת מצא פועל סודני... התחננתי שוב, והוא חזר והתנה - 'תוכל להשאר רק עם משכורת של סודני'. ושוב נאלצתי להסכים, מחשש שאגיע חלילה לחרפת רעב. אך לא זו בלבד שהאיש משנה את גובה המשכורת שוב ושוב, אלא שפעמים גם את מה שמבטיח אינו מקיים ומפחית מדמי משכורתי.

וכאן השואל, שהינו בן-תורה, ביקש לציין בפנינו את המעשה הידוע המובא במסכת תענית (כ"ג.) אודות 'אבא חלקיה', שכאשר הגיעו אליו שליחים מגדולי ישראל באמצע עבודתו, והפצירו בו שיבקש גשמים עבור עם ישראל, סירב אפילו לענות להם 'שלום', מפני שהיה שכיר-יום, ואינו יכול להתבטל ממלאכתו ולקפח את המעביד שלו אפילו לשנייה אחת, לצורך אמירת שלום! ועליו דרשו (במסכת מכות כ"ד.) 'ופועל צדק' - כגון אבא חלקיה. וכן ציין לדברי הרמב"ם (הל' שכירות י"ג, ז'), ש'חייב הפועל לדקדק על עצמו בזמן ולעבוד בכל כוחו'.

ושואל האיש: לאור המצב, שאני מקבל כמחצית השכר המגיע לי (לפי מדד השכר בשוק), והמעסיק משקר ומהתל בי פעם אחר פעם - האם גם לגבי אמורה ההלכה של 'בכל כוחו', ואני חייב לדקדק על כל רגע כ'אבא חלקיה', או שמא מותר לי להתרשל מעט במלאכתי...?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

יעקב אבינו אומר לנשיו בפרשת ויצא (בראשית ל"א ז'-ח'): 'בכל כוחי עבדתי את אביכן, ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים', (למדנו שהחליף לבן תנאו מאה פעמים, רש"י). וכן אומר יעקב ללבן בהמשך הפסוקים (ל"ח-מ'): 'זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו... טרפה לא הבאתי אליך, אנכי אחטנה מידי תבקשנה... הייתי ביום אכלני חורב, וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני'. הרי לנו, שאף על פי שלבן הרשע היתל ביעקב אבינו ורימהו מאה פעמים, בכל זאת יעקב עבד עבורו במסירות ובנאמנות, ולא הורה שום היתר לעצמו להתרשל ולוּ במעט בעבודתו.

והנהגתו של יעקב אבינו אינה חסידות מופלגת, אלא ממנה אנו למדים הלכה למעשה בנוגע לכל פועל, כמבואר ברמב"ם (שם): "כדרך שמוזהר בעל הבית (המעסיק) שלא יגזול שכר עני (הפועל) ולא יעכבנו, כך העני (הפועל) מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן, ומוציא כל היום במרמה, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה (הפועל)[1], וכן חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כוחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה, שנאמר ויפרוץ האיש מאוד מאוד"[2].

ובנוגע למה שבעל הבית גנב ממשכורתו של הפועל, צריך הפועל לפנות אל בית הדין ולתבוע אותו, ואין לו לעשות דין לעצמו, כמסופר במסכת ברכות (ה':), על רב הונא שהחמיצו לו 400 חביות של יין, ובאו חכמים להוכיחו על שאינו נותן לפועל שלו את החלק המגיע לו בשכרו בזמורות הגפן. אמר להם, הרי הוא גונב ממני הרבה יותר, והשיבו לו 'הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גניבה'.

וגם במקרה דנן, אם אכן המעסיק עוֹשֶׁק את הפועל, יפנה הפועל לבית הדין ויתבענו, אך לא ימעט כלל במלאכתו[3].

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.