פרשת קרח: לא מוותרים על אף אחד. אפשר להפוך את המטה היבש לעץ פורח

"רַב לָכֶם!" – התריסו קורח ועדתו כלפי משה ואהרן, "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם השם! וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל השם" (במדבר ט"ז, ג').

קורח ועדתו חלקו על משה ואהרן בטענה בעלת אצטלה רוחנית - הקדוש ברוך הוא שוכן בתוך כל אדם ואדם, מדוע לקחתם לעצמכם את הכהונה ואת ההנהגה? (רש"י). "כי כל העדה – כל אחד מהם, כולם קדושים – מכף רגל ועד ראש כמו שאמר והייתם קדושים לאלוקיכם" (ספורנו), אם כן "מדוע תתנשאו על קהל השם"?

קורח אסף מאתים וחמישים אנשים ממנהיגי העם, וביניהם האחים דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת - שלושתם משבט ראובן, כדי להנהיג את המרד. המדרש כותב, שרוב האנשים שחלקו על משה היו משבט ראובן, משום שהם ראו את עצמם ראויים להנהגה ולכהונה בתור בני השבט הבכור.

משה הזמין את המורדים למבחן: קחו מחתות, בואו בבוקר להקטיר קטורת במשכן, ונראה בדיוק במי השם בחר להיות כהן. דתן ואבירם עצמם סירבו למבחן וסופם היה שנבלעו באדמה, וקורח וחבריו שכן ניגשו למבחן, נשרפו באש וגופותיהם נבלעו באדמה (ישנן כמה דעות מי נשרף ומי נבלע באדמה, התלמוד כותב (סנהדרין קי ע"א) שקורח עצמו גם נשרף וגם נבלע, לא נרחיב בכך כעת).

לאחר כל העניין עם קורח ודתן ואבירם, מצווה הקדוש ברוך הוא את משה לעשות את "מבחן המטות".

השם מורה למשה שכל שבט יביא מטה וירשום עליו את שם השבט. המקלות הונחו למשך הלילה בקודש הקודשים, ולמחרת בבוקר העם כולו ראה שמטהו של אהרון פרח ונשא פרי, מה שהוכיח שאלוקים בחר באהרן להיות כהן. התורה מוסיפה, שהנס של פריחת מטה אהרן מהווה הוכחה ברורה שאחריה בני ישראל כבר לא יפקפקו על הכהונה: "וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה, הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה השם אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה" (כ"ה-כ"ו). "למשמרת לאות - לזיכרון שבחרתי באהרן הכהן ולא ילונו עוד על הכהונה" (רש"י).

מה משמעות הנס של פריחת המטה? מה נוסף בנס זה שלא היה בשלושת האירועים הקודמים – שריפת מקטירי הקטורת, בלועי המורדים והמגפה שפרצה? אם שלושת הניסים הללו לא הספיקו לשכנע את העם באמיתות הכהונה וההנהגה, איך נס המטה כן יצליח לשכנע?

שמעתי תשובה יפה. נס המטה לא נועד להוכיח במי בחר השם להיות הכהן הגדול, אלא להסביר מדוע השם בחר דווקא באהרן. מה נדרש כדי להיבחר להיות שליח השם בכהונה ובהנהגה? התשובה נעוצה בנס פריחת המטה.

המטה, לפני שהוא נותק מהעץ ממנו הוא צמח, היה בעברו מלא עלים ואולי אף בפירות. המטה היה פעם מלא חיים ופוטנציאל צמיחה. עכשיו, כשהוא מנותק משורשיו, הוא הפך להיות יבש וחסר חיים. התכונה העיקרית שאלוקים מחפש ממנהיג, הוא היכולת להפוך מקלות חסרי חיים לעצים חיים ופורחים. מנהיג אמתי רואה אפשרות של צמיחה מחודשת וחיים חדשים באותו מקום שאחרים רואים קיפאון וחוסר חיים. מנהיג יהודי אולטימטיבי רואה אפילו במקל מת פוטנציאל להתחדשות, ובמדבר שממה עיר תוססת.

במדרש אבות דרבי נתן (פרק י"ב) מתואר, שאהרן הכהן הצליח להשיב רבים מעוון באמצעות אהבת הזולת העצומה שבו. אהרון אהב באהבת אמת גם אנשים חוטאים. אהרן הקדים שלום והרעיף חום ואהבה לכל אדם, אפילו לרשע גמור. ואז, כאשר אותו אדם רצה לחטוא, הוא היה אומר לעצמו – איך אוכל להסתכל לאהרן בעיניים אחרי שאחטא? אני לא יכול לאכזב את האדם שכל כך אוהב אותי.

אהרון היה מנהיג וכהן גדול כי אפילו המטה שלו פרח! הוא מעולם לא ויתר על המקלות שהתייבשו. הוא מעולם לא הסתכל על מישהו ואמר - "האדם הזה הוא מקרה אבוד, הוא מנותק לחלוטין מהשורש שלו ומכל אפשרות של צמיחה. הוא יבש, שביר וחסר חיים".

משה רבנו היה בדיוק אותו דבר, ובפרשתנו רואים זאת בצורה מדהימה.

דתן ואבירם היו חלק מקבוצת המורדים במשה ואהרן. בשיאו של המרד, ממש סמוך למבחן הקטורת, מופיע בתורה שמשה קרא לדתן ואבירם: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר, לֹא נַעֲלֶה". דתן ואבירם מסרבים בחוצפה. דתן ואבירם נחושים להפיל את משה ביחד עם קורח.

רש"י על המילים: "וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם" מביא את דברי המדרש: "מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר עליהם להשלימם בדברי שלום". מדהים. משה מנסה לעשות שלום עם דתן ואבירם אולם הם עומדים במרדם.

קורח ועדתו הקטירו את הקטורת בניגוד לרצון השם, ואז הקדוש ברוך הוא הורה למשה ואהרן: "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע... דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ (הסתלקו – רש"י) מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם", ואז, לפני שמשה עובר לבצע את הוראת השם ולהתרחק מהם, מכניסה התורה לסיפור סצנה בלתי צפויה: "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ט"ז, כ"ה), ורק אחרי שהוא הלך אליהם הוא פונה אל עדת קורח ומודיע להם על העונש הצפוי להם בפתיחת פי האדמה. מדוע הלך משה אל דתן ואבירם? מה הוא רצה מהם? הרי השם הורה לו לסגת אחורה ולהתרחק מכולם? מה משה רצה מדתן ואבירם? גם כאן מביא רש"י: "כסבור שישאו לו פנים ולא עשו". הרשב"ם כותב: "אולי יחזרו בתשובה". מדהים לראות איך משה מנסה להניא את דתן ואבירם מצעד בלתי הפיך. ומה התגובה שלהם? "וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם" (כ"ז), "יצאו ניצבים – בקומה זקופה לחרף ולגדף" (רש"י).

משה עושה ניסיון אחרון להציל את החיים שלהם, אולם הוא לא הצליח. המאמצים של משה מקבלים משמעות כפולה ומכופלת לאור ההיסטוריה הארוכה של המרידות של דתן ואבירם במשה,

רואים אנו כאן מדוע זכה משה להגיע לאן שהוא הגיע. רואים אנו את לבו הענק של משה רבינו. מסירותו, נאמנותו ואהבתו לכל אחד מבני עמו לא ידעו גבול. גם מול אויבים תמידיים הוא לא יוותר על הסיכוי להחזיר אותם למוטב ולהציל את חייהם.

משה רבינו מלמד אותנו יסוד חשוב ביותר: "מכאן שאין מחזיקים במחלוקת". גם כאשר אדם מרגיש שמישהו שונא אותו והוא אפילו "מכור" לשנאה הזו, והאדם מרגיש שלא משנה מה הוא יעשה, השונא לא ישנה את עמדתו והוא לעולם לא ישתנה, אל לו לקבל את השנאה נגדו כעובדה מוגמרת ובלתי ניתנת לשינוי, אלא עליו לנסות שוב ושוב להוריד אותו מהשנאה אליה הוא הגיע, כפי שמשה עשה לדתן ואבירם. 

גם אם אובייקטיבית דתן ואבירם הגיעו למצב של בול עץ יבש, סובייקטיבית – בעיניים של משה, הוא ראה בהם פוטנציאל של צמיחה ותחיה מחודשת, ובכאלו מנהיגים הקדוש ברוך הוא בוחר.

זהו סודם של משה ואהרן.

לכל אדם יש בתוכו או בסביבתו מטות שהוא החליט שהם כבר יבשים. משה ואהרן מלמדים אותנו שגם מטה שנראה יבש, יכול לפרוח ולהצמיח פירות עסיסיים.