הרגשתי שהזוגיות שלנו חדרה לי יותר מדי לתוך הנשמה

"זהו, אני לא מוכן יותר לחיות בכזו זוגיות. היא כל הזמן מסתירה ממני דברים.

מצד אחד, יש לנו העולם המשותף שלנו, ומצד שני, יש לה עולם שלם שאני לא שייך אליו. יש קוד סודי לטלפון שלה, למחשב שלה, יש לה התחביבים שלה…", אמר מאיר בייאוש.

"כמה אפשר לטחון את זה? אנחנו כבר כמה שנים בטיפול ותמיד חוזרים על אותו סיפור… כל המטפלים ניסו להסביר לך אותו דבר - שאני ואתה זה לא אחד! אני צריכה מרחב אישי", ענתה אורית בביטחון.

"הרגשתי שהזוגיות שלנו חדרה לי יותר מדי לתוך הנשמה. זה חשוב מאוד שנשמור על גבולות המרחב האישי של כל אחד ואחד", המשיכה. "כל המטפלים אפילו הדגישו לנו שכדאי שלכל אחד יהיו התחביבים שלו, ואפילו שזה ממש ממש בסדר לישון בחדרים נפרדים אם יש אופציה. לצערי הרב יש לנו בית קטן", סיימה.

"את בעצם מרגישה שמאיר מאיים על המרחב האישי שלך. זו  תחושה נוראית, תחושת מחנק", אמרתי לה.

"בדיוק. את כל כך מבינה אותי", ענתה אורית.

"אבל לצערי הרב, זו לא נקראת זוגיות. אולי סוג של שותפות… אבל זוגיות זה לא".

"למה לא?", שאלה.

"כששמירת המרחב האישי הופכת להיות העניין שמגדיר את הזוגיות, אז נכנס הרבה פחד לקשר, ובמקום לרצות את הביחד - עסוקים בלשמור על הלבד", עניתי.

"זה לא נכון. אני רוצה מאוד שנהיה ביחד. התחתנתי איתו כי איתו הרגשתי יציבות וביטחון בחיים. עד שהכרתי אותו, הרגשתי שהעולם זה מקום לא בטוח שכל רגע הכל יכול להתהפך. אני לא יכולה בלעדיו, את מבינה אותי?", התחילה לבכות.

"את צודקת. כל החרדות והפחדים שדיברנו עליהם רבות בטיפולים הקודמים, גרמו לך להרגיש שאת חייבת את מאיר, לא יכולה בלעדיו, שהוא זה שיעניק לך בטחון בתוך המרחב שלך", עניתי לה.

"נכון ממש! זה בדיוק מה שהיה הכי חשוב לי, שהמרחב שלי יהיה יציב - דווקא בגלל הפחדים והחרדות שלי", הסכימה.

"אבל חשוב שתביני את שורש הדבר, אורית. מה הן, בעצם, אותן חרדות שיש לך?", שאלתי.

"מה?", היא החזירה אלי את השאלה.

"אלה אותם פחדים מדבר גדול שישתלט לך על החיים, ושיקטין אותך מאוד.

"כל מה שרצית, הרי, זה מישהו שייתן לך ביטחון.

"למה היית מפוחדת מלכתחילה? פחדת שמשהו גדול יכנס לתוך המרחב האישי שלך ויטלטל אותו, שמשהו רע יקרה וייקח לך את הבטחון שיש לך.

"ועכשיו, שאת חווה את הזוגיות שלך עם מאיר כמשהו שמשתלט על המרחב האישי שלך, זה רק מעצים את הפחדים שלך", אמרתי לה.

"זה באמת הזוי. אני לא מבינה את זה, הרי התחתנתי עם מאיר כי הוא נתן לי ביטחון. התחתנתי איתו על מנת שהוא יוציא אותי מהפחדים שלי, אז אם הוא נתן לי ביטחון, למה אני עדיין לא סומכת עליו?", אמרה.

"טוב, ההסבר הוא עמוק וחשוב מאוד! גם אם זה קשה כרגע להבנה, תאפשרי לעצמך להתבונן בזה אחר כך.

"זה שחיפשת להיתלות במאיר שיפתור לך את הפחדים,  גרם לך להרגיש כל הזמן תסכול מהקשר שלך איתו.

רצית שמאיר יהיה המושיע שלך, המלאך הגואל שייתן לך ביטחון ורוגע. אבל את לא באמת היית מוכנה לשחרר את עצמך אליו, כי היית בחרדה על הקיום שלך, את הרי נמצאת בפחדים.

"את כל הזמן נמצאת בתהליך של מדידה שלך אל מול מאיר.

"את ניסית לתת את עצמך, אבל ברגע שהרגשת שאת זקוקה לו, קרה משהו פרדוקסלי - עשית 2 צעדים אחורה על מנת לקבל בחזרה את המרחב שלך. ככה זה חזר על עצמו כל פעם, את נותנת מעצמך והולכת מיד אחורה.

"תקשיבי, אורית, קשר אמיתי לא יכול להיות כאן! כשאת נמצאת בשמירת מרחב אישי בכזו בהלה קנאית".

"אבל גם אתה התחלת לייצר לעצמך כל מיני מקומות אישיים שהם רק שלך: ערב חמישי עם חברים, טלפון נוסף שקנית שהוא 'רק לעבודה', הסיסמאות שפתאום התחלת לשים אצלך במחשב שאף אחד לא יודע איך להכנס לשם…", התחילה להתגונן ובאה למאיר בטענות.

"תקשיבי, אורית. יש מקרים בזוגיות, שאחד מבני הזוג מחקה את התנהגות בן הזוג השני, אף על פי שמלכתחילה הוא לא היה ככה", אמרתי.

"נכון, אני נכנסתי לתוך הקשר הזה פתוח לחלוטין, בלי שום דבר פרטי שהוא רק שלי. בעקבותיה, הבנתי שגם אני צריך לשמור לעצמי מקומות שהם רק שלי. אבל אני אגיד לך את האמת, חנה, זה ממש לא טוב לי, זה אפילו עושה לי רע, אני מרגיש שזו לא זוגיות", אמר.

"אתה בעצם ניסית להתנקם בה", אמרתי.

"מסתבר", ענה, נבוך.

"החשיפה הזו של הגבולות שיצרו את הנתק בתוך הקשר שלכם, משמעותית מאוד על מנת שנוכל לאבחן את כל המרחב הזוגי שלכם, ולמצוא את המקפצה שתעלה אתכם לממד גבוה יותר.

לממד הזה ניתן להגיע מתוך המצוקות הקשות שאתם נתקלים בהם היום. הם ישמשו אתכם בתור מקפצה".

הטור נכתב בהשראת הקורס של הרב אליהו לוי, טיפול שורש בזוגיות.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן.