שווה סיפור: תפילה קורעת שערי שמים

אני בעל חנות משחקים בדרום. חלק נכבד מהיום שלי עובר עלי בחנות. אני נהנה להיות במקום שבו אני פוגש את הצדדים היפים של החיים. כשאתה מוקף בצעצועים ובובות, החיים כבר נראים אחרת... כאן אתה נפגש עם התמימות הטהורה, שעדיין לא נחשפה למציאות מורכבת יותר, כאן היא טובעת במתיקות אינסופית, בקסם שפוגש את הדמיון, נותן דרור לכל החלומות, המחשבות, הכמיהות, כל מה שילד מבקש. מקום שבו בין סיפורי האגדות והמציאות אין פרופורציה, הם חוברים יחד למציאות שקיימת רק במשקפי הילדות. כל אביזר כאן הוא חלק מחלום, עולם שלם של ציפייה וכמיהה. כל ילד שנכנס מגבש לעצמו את רשימת המשאלות, מתחנן להורים שיגשימו לפחות חלק... לכאן נכנסים שמחים ויוצאים עוד יותר.

תקופת הילדות היא אסופת רגעים אינסופית מלאה ברגש ומתיקות, רגעים שתמיד כיף להיזכר בהם, להתגעגע אליהם, ולפעמים, בשקט-בשקט, כשאף אחד לא רואה, לשוב אליהם...

אבל לפעמים הזוהר מתעמעם, המתיקות מעלה חמיצות קלה בגרון והדמעות מציפות את המרחב. כמו הפעם הזו: באחד מהימים קיבלתי טלפון מאמא לילד החולה במחלה הנוראה. הוא מאושפז בבית החולים, והיא מבקשת אם אוכל להמליץ לה על משחקים טובים שיוכלו להעסיק אותו בשעות של הטיפולים הכימותרפיים שהוא עובר, להעביר לו את הזמן עד כמה שאפשר בנעימים, שיהיו לו לפחות כמה רגעים של היסח הדעת מהכאבים העצומים שאין דעת אנוש מבינה בהם.

היא בקשה שאצלם ואשלח לה, כך שתוכל לבחור מכל ההיצע את המשחקים שהכי נראים לה מתאימים, עשיתי כדבריה, בעוד לבי בוכה ומתכווץ מצער. מהאבסורד שבדבר, לתת משחק לילד סובל. בעת ההזמנה, המלצתי לה לקחת ספר ובו מאמרי אמונה ופסוקים של אמונה ובטחון, המחולקים לאמירה לפי ימים. נער הייתי, ועדיין לא זקנתי, אבל ראיתי דבר אחד או שנים בעקבות כך. אלפי סיפורים שמעתי מכלי ראשון על הניסים והנפלאות שקרו לכל מי שמקבל על עצמו לומר את הפסוקים הללו מידי יום ביומו.

סיפרתי לה על הישועות שרואים מכך, אבל בסופו של דבר היא בחרה שלא לקחת את הספר.

הזמן עבר. התפללתי שהילד יחלים ויצא לגמרי מכלל סכנה.

שנה לאחר מכן, האישה הגיעה אלי לחנות והציגה את עצמה. נזכרתי בה מיד, זה לא מהדברים שאתה שוכח, על אף שהייתי רוצה מאוד שלא תהיה סיבה לזכור אותם. שאלתי אותה בדאגה על הילד. היא סיפרה שאמנם בשנה שעברה הוא יצא מכלל סכנה לגמרי, והם כבר חשבו שהכל מאחוריהם, אבל המחלה הזו הפתיעה אותם פעם נוספת, תקפה שוב. הפעם זה כבר לא היה פשוט, זה החמיר. הם קבלו המלצה לטוס לחוץ לארץ, שם יש טיפול נסייני וחדשני שהם נבחרו להיות חלק ממנו. הבעיה היתה העלות. הסיפור עלה 2.5 מיליון שקלים, סכום אגדי, ועוד יותר כאשר יש צורך להשיג זאת כאן ועכשיו.

הם היו משפחה פשוטה, הפרוטה לא היתה דיירת קבע אצלם בכיס. פתאום לגייס כזה סכום, גם לקרנות הצדקה זה יכול לקחת חודשים, וכאן היה ענין של זמן, וכל רגע חרץ את גורלו. הוא היה צריך להגיע מה שיותר מהר, כדי שהטיפול ישיג את המטרה שלו ושהילד לא יאחר את הרכבת. הם לא ידעו איך להשיג את המאה אלף הראשונים. ואיך יגיעו למיליון אחד? ולשנים וחצי מיליון? כאן היא נכנסה אלי. היא זכרה את ההמלצה שלי על הספר מלפני שנה, וביקשה לקחת אותו ולקבל על עצמה לומר כל יום את הפסוקים המתאימים. להפסיד – כבר אין לה מה.

נתתי לה את הספר, מתפלל יחד איתה שהקב"ה כל יכול יגלה לה את חסדו ויציל את הילד, ירפא אותו בצורה הפלאית שלו. אחרי יומיים, דהיינו 48 שעות אחרי, היא התקשרה לומר לי שאחד הארגונים הצליח להשיג להם את הכסף, במהירות לא מוסברת. עם ישראל התגייס עבורו, ועכשיו הם כבר בדרך לחוץ לארץ להתחיל את הטיפול.

לאחר חודשים שלא שמעתי מהם, שלחתי להם הודעה – "מה קורה? ומה שלום הילד?". בתגובה הם שלחו לי תמונה משותפת שלהם יחד עם ילדם בבניין אמפייר סטייט בניו יורק, אחד הבניינים הגבוהים בעולם. הם כתבו שנראה שהטיפול משיג את המטרה והילד מרגיש טוב ומתאושש. עדיין בטיפול ועדיין זקוק לתפילות רבות, אבל ברוך ה', הוא מגיב טוב לטיפול, והנה הם יוצאים איתו ומבלים קצת, ורואים תקווה באופק.

הם כמובן ממשיכים את אמירת הפסוקים, ובכל יום הם רואים את יד ההשגחה מלווה אותם, מעל ומעבר.

לאחר מספר חודשים, האם יצרה איתי קשר ואמרה לי: "הפעם אני רוצה לספר לך מה הספר הזה ופסוקי האמונה שבו חוללו כאן. עכשיו זה תורי".

לאורך כל תקופת הטיפול הם התארחו אצל משפחה יהודית מקסימה, שפתחה להם את ביתה ונתנה להם את הבייסמנט שלהם לכל זמן שיצטרכו. הכנסת האורחים שלהם היתה מדהימה, הם נתנו כל מה שיש להם ומעבר, הם ליוו אותם לכל מקום שהיו צריכים, כולל שירות מתורגמן וליווי לטיולים ולפעילות פנאי כדי לשחרר אותם קצת מהלחץ ומהשגרה הכואבת והמתישה הזו. כל מה שהם יכלו לעשות עבורם – הם עשו, מבלי לחסוך מאומה.

באחד מהימים גילתה האם את המארחת שלה יושבת ובוכה בכי סוער. המראה היה לא פשוט, והדבר כאב לה מאוד. היא ניגשה אליה ושאלה: "מה קרה?".

המארחת היתה נתונה לכאבה, וכך בין יפחות בכי היא סיפרה לה על ילד יחיד שהיא גידלה במסירות אין קץ, טיפלה בו והתפללה עליו כל הזמן. הבחור גדל, ולצערה חצה את הקווים ויצא לתרבות אחרת, שלא שייכת לעם היהודי. כל הזמן הזה היא מתפללת ועושה כל שביכולתה כדי שהבן היקר שלה יחזור הביתה, ישוב אל כור מחצבתו.

את נשמתה היא העניקה לו, חלמה לראות אותו יהודי גאה, ירא שמיים, אוהב את התורה ומחובר אליה, אבל עכשיו הוא מחובר יותר ויותר לדיוטה התחתונה, וכעת הוא הודיע לה שהוא החליט להתחתן עם גויה.

את זאת היא כבר לא יכולה לשאת. טוב לה מותה מחייה. שפרי בטנה יפנה גב לתורת ישראל ויבעט באמו, יבעט באלוקיו, בעמו?! עד כאן.

אין לה טעם בחיים הללו יותר, אם דם מדמה ובשר מבשרה ככה נוטש את כל מה שעמלה וחינכה אותו. אין לה מה להמשיך כאן, הכאב הזה לא ירפה ממנה ויפיל אותה.

בעוד היא בוכה ונסערת, הלכה האם לילד החולה, המתארחת, והביאה לה את הספר של פסוקי הקיווי והאמונה. היא סיפרה לה עד כמה הספר הזה עזר לה, וכמה ישועות היא ראתה בזכות אמירת הפסוקים הללו.

היא העניקה לה את הספר, וביקשה ממנה להקפיד ולומר כל יום את הפסוקים המתאימים. המארחת לקחה את הספר בתקווה רבה, היא ראתה בו נוחם ותפילתה היתה כמונה מעות ממש. בכל יום היא הקפידה לומר את הפסוקים ברגשה ובלב נשבר.

לאחר שבועיים היא הגיעה אליה, כולה זוהרת ושמחה. "את לא תאמיני, הבן שלי התקשר להגיד לי שהוא ביטל את החתונה, הבחורה הזו לא בשבילו. יתירה מכך, הוא הודיע שהוא מצא בחורה טובה הרבה יותר, יהודיה, ואיתה הוא רוצה להתחתן".

זה היה מעל הטבע. כאמא, היא הכירה את הילד שלה, וידעה עד כמה קשה לו להחליף ולשנות את דעתו, ודאי לא במהירות כזו. היא ראתה את יד ה' במוחש ממש, ואין לה אלא להבין שפסוקי האמונה שבספר הזה היו השליח שלה כדי לזכות לסייעתא דשמיא הגדולה הזו.

ובזה עדיין לא נגמר הסיפור.

באחת מן הביקורות שלהם אצל הפרופסור, היו יחד איתם אמא ובנה. כשיש אנשים שנמצאים יחד בתור, השיח בלתי נמנע, ומתחילים לשתף, במיוחד כשכל מי שנמצא כאן נמצא תחת אותה קטגוריה. וכך, אותה האם שיתפה אותה בכך שגילו לבן שלה גידול, והם באו כדי לקבל חוות דעת מקצועית.

מיד היא המליצה לה על הספר ועל הסגולה לומר את הפסוקים. אותה אמא לקחה זאת על עצמה. בביקורת הבאה, שהיתה לאחר חודשיים הם נפגשו באורח פלא שוב, באותה שעה ומקום. היא זיהתה אותה מיד וניגשה אליה, מרוגשת, לוחצת את ידה מבלי להרפות.

"את לא תאמיני, לקחנו על עצמנו לומר את הפסוקים בכל יום, וממש הקפדתי על כך. לאחר תקופה הגענו שוב לבדיקה חוזרת, והרופאים אמרו שהם לא רואים דבר. הם בעצמם לא האמינו לפלא שקרה מול עיניהם, זה היה נס גדול, שכולם ראו כמה ה' כל יכול ועד כמה הוא גדול" .

כעת הם הגיעו שוב אל הפרופסור, שחוץ מלומר להם לחזור הביתה - לארץ, אין לו מה להוסיף.

וכל זה, היא אמרה לי, נגרם בזכותך. זה היה אירוע מתגלגל, שלא נעצר, וסחף איתו כל מי שרק רצה לשמוע. ברגע שמאמינים ובוטחים בה' – דלתות השמים נפתחות.

וגם אם אנחנו לא תמיד מבינים ורואים את מה שאנחנו רוצים, אנחנו מאמינים בלב שלם שה' כל יכול, והוא יודע מה טוב עבורנו. תפילה קורעת שערי שמיים – והיא הכוח האדיר שלנו.

החיים הם לא משחק, אבל אנחנו ילדים. ניתן דרור לכל החלומות, הרצונות, הכמיהות, הזעקות. יש לנו אבא אחד, כל יכול. ניגש אליו עם רשימת המשאלות, ונראה את הישועות.

והלוואי ונזכור זאת תמיד.