"ארד כאן ואמשיך ברגל", אמר הנוסע לנהג המונית לאחר שנקלעו לפקק

ראובן עצר מונית, וביקש שיסיעוֹ למקום פלוני. הנהג הסכים, הפעיל את המונה והחל בנסיעה.

והנה, בדרך נקלעו לפקק תנועה מורכב ומסובך. הנוסע מתבונן על הפקק הארוך, ואינו מצליח לראות היכן הוא נגמר. הוא חושב בליבו, רגלית אגיע מהר יותר, ובינתיים המונה ממשיך לעלות עוד ועוד. פנה אפוא אל הנהג וביקש: "ברשותך, אבקש לרדת כבר כאן ולהמשיך ברגל".

אומר לו הנהג: "הכנסת אותי לפקק, ועכשיו אתה יורד?! הלא סיכמנו על נסיעה עד ליעד פלוני, ולא עד לכאן... והרי בפקק הגדול אף אחד לא ירצה לשכור אותי, ומי אפוא ישלם לי עבור הזמן שאני תקוע כאן?!"

ונשאלת השאלה, האם הנוסע יכול לרדת מהמונית, ולשלם לו את הסכום המופיע במונה עד לתום שהייתו במונית, או שמא צריך הנוסע לשלם גם עבור המשך הנסיעה עד למקום ששכרו מתחילה? (יצויין, שמדובר במקום שאין שם מנהג ברור אודות תשלום במקרה כזה).

בשאלה זו דן הרב יצחק זילברשטיין שליט"א בספרו 'חשוקי חמד' (נדה ס':), ולהלן תמצית תשובתו:

מבואר במסכת בבא מציעא (ע"ט:), שאדם השוכר ספינה כדי להוליך בה סחורותיו למקום פלוני, ובאמצע הדרך ביקש מבעל הספינה לעגון ולפרק את סחורותיו, ובעל הספינה תובע תשלום עבור כל דמי השכירות שעליהם סוכם, הדין בזה הוא, שאם בעל הספינה אינו מוצא באותו מקום אחרים שישכירו את ספינתו, אזי צריך השוכר לשלם לו את שכר כל הדרך. (ובמקרה שמוצא שוכר אחר, ישכיר לו, ויש לו תרעומת על השוכר הראשון, על שגרם לו לשהות במחיצת איש אחר שלא הורגל עמו).

והיה מקום ללמוד מכאן אף למקרה דנן, שצריך שוכר המונית לשלם לנהג (שככל הנראה לא ימצא כאן נוסע אחר) את שכר הדרך כולה.

אמנם, נראה שאין הנידון דומה לראיה; שכן במקרה המובא בגמרא לא אירע שום אונס המאלץ את השוכר לעצור דוקא כאן, אלא שלפתע החליט לחזור בו ומבקש לעגון באמצע הדרך, ובזה חייב לשלם את כל דמי השכירות. בשאלתנו לעומת זאת, אירע אונס, ולכן יש רשות לנוסע לירד עתה מהמונית ולשלם את דמי הנסיעה עד לכאן ותו לא. (וע"ע במבואר בשו"ע חו"מ סי' ש"י ס"ג, בסמ"ע ובנתיבות שם).

זאת עוד, שהרי היה ברור לנהג, שמזמין-המונית ממהר ורוצה להגיע ליעדו במהרה, ואם ברגל מגיעים יותר מהר, הרי זה כאילו התנה הנוסע מתחילה שאם יהיה פקק ילך ברגל, ואין צריך לשלם אלא על מה שנסע עמו. כמו כן, יתכן לטעון, שכאשר התשלום הוא לפי מונה, אפילו אם מתחילה הנוסע ביקש להגיע ליעד מסויים, מכל מקום כל רגע של נסיעה נחשב לשכירות בפני עצמה, כי זוהי צורת התשלום - לפי המונה, ולכן יכול הנוסע להפסיק את השכירות מתי שירצה.

לסיכום: הנוסע רשאי לרדת מהמונית, וישלם רק את הסכום הנקוב במונה בשעת יציאתו מהמונית.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.