הרב ראובן אלבז: תלמידי חכמים - היהלום שבכתר

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (י"ט, ב').

המפרשים דנים בשאלה, מדוע חוקת הפרה נקראת "חוקת התורה" ולא "חוקת הטומאה" או "חוקת הטהרה" וכדרך שכתבה התורה "זאת חוקת הפסח" (שמות י"ב, מ"ג). ה"אור החיים" הקדוש שולל אפשרות ליישב, שהתורה התכוונה להצריך טהרת אפר פרה אדומה כדי שיהיה מותר לאדם לעסוק בתורה, שכן אדרבה, חז"ל (ברכות כב ע"א) כבר אמרו כי "אין דברי תורה מקבלים טומאה". והוסיף ואמר, שגם המחמירים ומצריכים בבעלי קרי טבילה, כדי שלימוד התורה יהיה באימה וביראה, מודים שטמאי מתים מותרים בעסק התורה אף ללא טבילה.

תקנת עזרא הסופר

בגמרא (ברכות כב ע"ב) מובא, שעזרא הסופר תקן טבילה לבעלי קרי, והם אסורים בכל דבר שבקדושה - לימוד תורה, קריאת שמע ואמירת ברכות - עד שיטהרו.

רבותינו מבארים, שיסוד התקנה נבע מכך שעזרא רצה שאדם ינתק את עצמו כמה שיותר מתאוות העולם הזה, ומוחו יהיה פנוי יותר ויותר לדברי תורה, לכן גזר שייאסר על האדם ללמוד תורה, לקרוא קריאת שמע ולברך ברכה בעודו בעל קרי, ודבר זה יגרום לו לקדש את עצמו, למעט בתאוות ולהידבק יותר בעליונים.

אלא, שבמשך הדורות חכמינו מצאו לנכון לבטל תקנה זו משום שהציבור התקשה לעמוד בגזירה. המקוואות לא היו מצויות, ואנשים נאלצו להמתין זמן רב עד שהצליחו לטבול, מבלי שיוכלו להתעסק בכל דבר שבקדושה עד טבילתם.

עזרא הסופר ידע גם הוא שכתוצאה מגזירתו אנשים יאלצו להמתין מלעסוק בכל דבר שבקדושה עד שיטבלו. הוא ידע שאנשים יאלצו לבטל תורה, לבטל מִצְוַת קריאת שמע, לא יוכלו לברך וגם לא להתפלל. ועם כל זאת איש האלוקים הקדוש הזה - שחז"ל העידו עליו שראויה היתה התורה להינתן על ידו, אלא שקדמו משה (סנהדרין כא ע"ב) - ראה צורך לתקן טבילה!

מדוע? לא חבל על כך שהמוני בית ישראל מתבטלים מכל דבר שבקדושה עד שיטבלו? התשובה: לא חבל! למען המטרה הזאת, שתלמידי חכמים יהיו דבוקים בתורה באימה וביראה ביתר שאת וביתר עֹז, וכל ראשם יהיה פנוי אך ורק ללימוד התורה –כדאי שהעולם יעצור מִלֶּכֶת ויתבונן רק על דבר אחד: על תלמידי החכמים המתעלים במדרגתם, מתקדשים במעלתם ונצמדים לבורא עולם! 

מי שמתבונן בתקנת עזרא עומד נפעם: עזרא "משתק" את כל עם ישראל – כדי שתלמידי החכמים יוכלו להתקדש יותר, להיטהר יותר, לגדור את עצמם יותר! הוא רצה שעם ישראל יפנים את הַמֶּסֶר החשוב: אם אין תלמידי חכמים – אין עם ישראל! בלי תלמידי חכמים אין קיום לעם, ו"כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה" (יחזקאל כ"ה, ח').

זה ברור שלא כולם יכולים להיות תלמידי חכמים. לא לכל אחד יש את היכולת לשבת וללמוד יומם ולילה. לא כל מוחא סביל דא! אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, צריכים להבין כי תלמידי החכמים הם נזר הבריאה, הם היהלום שבכתר, וכדי שֶׁאֵלּוּ ילמדו תורה ביתר קדושה וטהרה, תיקן עזרא טבילה לכל עם ישראל, גם לעמי הארץ שבהם. החובה להגביה את תלמידי החכמים מוטלת על כולם, וכולם נוטלים חלק בזה.

חז"ל (קהלת רבה ז', כ"ח) אמרו: "בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצאין מהן מאה למשנה, יוצאין מהן עשרה לתלמוד, יוצא מהם אחד להוראה. הדא הוא דכתיב: 'אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי'". עם ישראל כולו נעשה שותף לרומם את אותו "אחד מאלף" מתוך ידיעה שזהו "קיום העולם".

ה"יחיד ומיוחד" שבכל דור

עם ישראל כולו למד תורה ממשה רבנו. ללא ספק, לא כולם יצאו תלמידי חכמים מובהקים. היו כאלו שלבטח למדו יותר והתעלו יותר מאחרים. אך גם בין אותם תלמידי חכמים מובהקים שלמדו בבית מדרשו של משה – היה רק אחד יחיד ומיוחד: "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (שמות ל"ג, י"א).

לאר"י הקדוש היו תלמידים רבים שלמדו ממנו, כתבו ספרים, והיו, ללא ספק, קדושי עליון. ומכל מקום היה בתוכם אחד "יחיד ומיוחד" שהיה ראש וראשון לכולם, תלמיד מובהק, ואף אחד לא יעז לחלוק על דבריו: רבי חיים ויטאל!

גם בדורנו זכינו בסיעתא דשמיא להרבה גדולי תורה, ראשי ישיבות, דיינים ופוסקים שעם ישראל כולו נשען על תורתם, איש איש לפי ערכו הרם והנכבד. ומכל מקום, ראה "עזרא האחרון" – אשר מעזרא ועד עזרא לא קם כעזרא – הלוא הוא מורנו ורבנו רבי עזרא עטיה זיע"א, אשר עומק עיונו בתורה כאחד מן הראשונים, לרכז את עיקר כוחו באחד "יחיד ומיוחד" מבין כל מאות ואלפי תלמידיו המובהקים: מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל.

כולם היו בניו, כולם היו תלמידיו, כולם היו מצוינים, אבל בראש הקדקוד ניצב אחד שבו הוא ריכז את כל כוחותיו, לגדלו ולרוממו, ולהפוך אותו לדמות העליונה שאיש לא יחלוק על דבריה.    

ידוע ומפורסם הסיפור כשרבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה נער צעיר לימים הוא נעדר כמה ימים מהישיבה. רבי עזרא עטיה, עם כל גדלותו העצומה בתורה, הלך לבקרו, וראה אותו מסדר סחורה על המדפים שבחנות המכולת של אביו, רבי יעקב. רבי יעקב התנצל והסביר, שֶׁהֶיּוֹת ועליו לפרנס משפחה, ולא נותרו בו כוחות לעשות זאת לבדו, הוא ביקש את עזרת בנו, והרב עובדיה מצדו – למרות שכבר מילדותו ניכרה עליו ייחודיות עליונה, וכפי שאומר הכתוב (משלי כ', י"א) "גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר" – לא המרה את פי אביו, ובא לעזור לו כפי שציווהו.

נענה רבי עזרא ואמר לו: "רבי יעקב, אין לך מה לדאוג! מצאתי לך פועל שיעשה את המלאכה בלי לדרוש עליה תשלום! בנך, עובדיה, יכול לשוב לישיבה, ואני אסדר את המדפים במקומו, חינם אין כסף... עם ישראל זקוק לבנך! הוא הקדקוד של האומה הישראלית! עליו לשוב לישיבה לאלתר!".

כאמור, רבי עזרא אהב את כל תלמידיו, השקיע את כוחותיו בכולם וגידל את כולם. ומכל מקום, באיזושהי נקודה במוח הוא ריכז כוחות מיוחדים באותו "יחיד ומיוחד", ועליו הניח את כובד משקלו.

קדושת ה"אור החיים" הקדוש

והנה, מבין כל מפרשי התורה, זכה רבינו ה"אור החיים" הקדוש שרבים וטובים מהמוני בני ישראל קובעים  שיעורים ללמוד את פירושו לתורה. השיעורים מתקיימים בכל קצוות תבל, בָּאָרֶץ ובעולם, ומשתתפים בהם כל גווני הקשת של הציבור, ללא הבדל! צעירים ומבוגרים, תלמידי חכמים ובעלי בתים, ליטאים וחסידים, אנשים הנמנים על זֶּרֶם זה או אחר, חרדים יותר או חרדים פחות. נדמה כי אין דומה לו.

וכל זאת בזכות היותו "יחיד ומיוחד" בקדושתו ובטהרתו העליונה! ידוע שהיה ל"אור החיים" הקדוש מקוה טהרה בעיר העתיקה בה היה גר, ובכל פעם, ואף לאחר שהיה יוצא מהשירותים – היה טובל בו, ורק אחר כך מתיישב ללמוד תורה (נר המערבי עמוד שט"ז).   

קדושתו וטהרתו היו לשם דבר, וחכמי ירושלים מספרים שכשהיה מוסר שיעור היו באים המונים להאזין לו, והיו יושבים לפניו על גבי שטיחים ומחצלאות, ובעיניהם ראו – לא דמיונות וסיפורים – איך שה"אור החיים" הקדוש היה מתרומם מהקרקע שלושה טפחים ויושב באוויר! והסיבה לכך כדי שהמוח שלו יהיה מעל עשרה טפחים וכך יוכל להיות דבוק בשכינה, שלא ירדה מעולם למטה מעשרה (סוכה ה ע"א).

מי שלומד תורה בקדושה עליונה, והוא דבוק בשכינה עד כלות הנפש – זוכה להגיע למדרגות נשגבות ותורתו מתקיימת באופן מיוחד. "תורתו מכרזת עליו" (מועד קטן טז ע"ב).

לא פלא שמי שלומד את פירושו הקדוש זוכה לניסים גלויים ולישועות גדולות בכל דבר הנצרך לו!

("משכני אחריך" במדבר ח"ב עמוד קל"ג ואילך).