הרבנית ימימה מזרחי מרגשת: "זו השאלה שאני שואלת, ובכל פעם אני כמעט בוכה מהתשובות"

פרשת חוקת, שכמעט תמיד יוצאת

בשבוע שבו מערכת החינוך יוצאת לחופש,

עוסקת במוות של המורים הגדולים ביותר של העם הזה:

משה רבנו מכה בסלע והוא מתבשר שימות במדבר ולא ייכנס לארץ ישראל.

אהרון הכהן נפטר, והעם גם נפרד ממרים הנביאה.

אבל אנחנו כבר יודעות: מורים גדולים אף פעם לא מתים.

הרבי מליובאוויטש, לדוגמא, שיום פטירתו השבת, ג' בתמוז.

רבים מתלמידיו יאמרו שהוא לא נפטר.

והעניין הגדול הוא להבין עד כמה באמת מורה דגול לא יכול למות.

כמו שנאמר על אברהם: וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.

הוא לא הולך, הוא לא מת.

הוא נאסף – אל העם שלו, אלינו.

דווקא ביום הפטירה כל מה שהוא לימד,

כל האור הגדול שלו, נאסף בתלמידים.

כי מורים גדולים ואמיתיים נשארים חרוטים בלב.

בתקופה הזאת מזמינים אותי הרבה למסיבות סיום.

אני תמיד שואלת את התלמידות מסיימות י"ב:

איזו מורה נחרטה לך בראש?

איזה משפט של מורה נחרט לך בראש?

ובכל פעם אני כמעט בוכה מהתשובות.

זה אף פעם לא החומר של הלימודים, אף פעם.

תלמידה אחת סיפרה שהייתה לה מורה שאמרה לה:

"גרמת לי לחשוב".

פתאום היא הבינה:

אני מסוגלת לתת משהו למורה שלי! זה משפט שלא מת.

זו מורה שמחפשת בתלמידות שלה יהלומים. ומורה שמחפשת, תמיד מוצאת.

מורים, אל תחשבו שיש לכם גיל פרישה. כי אין!

אתם ממשיכים בזום מתמשך גם בשמיים

ואי אפשר ללחוץ על כפתור ה-leave meeting