למה הילדה שלי לא מצליחה למצוא לעצמה חברות בגן?

בתי בת החמש לומדת בגן חובה, ולא מצליחה בשום אופן למצוא לעצמה חברות בגן. דיברתי עם הגננת, והיא אומרת שהילדה, על פי רוב, עומדת בצד ולא מתערבת במה שנעשה בחברה. גם בבית, הילדה לא מזמינה חברות והיא נמצאת כל אחרי הצהריים לבדה עם המשפחה. איך אוכל לעזור לה להיות חברותית יותר?

לא כל הילדים נולדו להיות סופר חברתיים, גם אם החברים שלהם כן כאלו. שימו לב, האם באמת אין לה חברות, או שהיא מוצאת לה חברה אחת ועומדת אתה לדבר, להתעסק במשחק שקט או להקשיב לה? אם אכן יש לה חברה, אבל היא לא מתערבת ממש בחברה, זה בסדר גמור. היא כנראה לא אחת שתנהל את הכיתה בעתיד, אבל היא יכולה להיות חברה טובה של ילדה אחת או שתיים.

אם אין לה אפילו חברה אחת, כדאי שאתם, ההורים תעשו שני דברים.

האחד: דאגו שבשעות אחר הצהריים תגיע חברה לביתכם. דברו אתם עם ההורים האחרים, הסבירו להם שחשוב לכם שהילדה תתחבר, אלא שהיא מתביישת. בקשו את עזרתם בכך שישלחו את ילדותיהם אליכם הביתה לשחק עם בתכם.

בזאת תרוויחו גם שתוכלו לצפות ולראות אם אכן הילדה דוחה את חברותיה, או שהיא ביישנית מעט, ומתקשה ליצור קשרים. גם תרוויחו שאולי, כך, הילדה תתחיל להתחבר עם הילדות ותתרגל לחיי חברה.

ישנם ילדים שהם ביישנים מטבעם, שקטים ומרוחקים, ועם מעט עזרה והכוונה הורית, הם מסוגלים לקום על הרגליים ולרכוש אומץ.

עשו מה שאתם יכולים כדי לקרב את הילדה לחברותיה, אבל בשום אופן אל תלחצו אותה ואל תדחקו בה.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

אני אמא לשלושה ילדים העובדת בבית ומחוצה לו. למרות היותי מתנהלת ומנהלת את ביתי באופן עצמאי, אני מוצאת עצמי מתייעצת המון עם אנשים מסביבי, ולא פעם חושפת בפניהם את לבטי האישיים. מצב זה מעמיד אותי במבוכה, והייתי חפצה להפסיקו. מה עלי לעשות?

הנטייה להתייעצות הינה טבעית, משום שאנשים אוהבים להרגיש שהם קיבלו החלטה מתוך מירב השיקולים שעמדו בפניהם. הם גם ירצו לדעת שזו היתה החלטה נכונה, שזכתה גם לתמיכה סביבתית.

אך כשמדובר בהתייעצות יתר ובחשיפת לבטים אישיים, כמו שאת מתארת, השורש לכך הוא אחר. הצורך להתייעץ ללא גבול ומידה על כל נושא ובפני כל אדם נובע מתוך תחושה פנימית, מודחקת ולא מודעת, שאני חסר את הכלים לסייע לעצמי, שאני לא סומך על עצמי מספיק. תחושת הריקנות המלווה את זהותי מאפשרת לי להכניס לתוכי מגוון פרשנויות ודעות של אנשים, שלאו דווקא מייעצים לי מתוך הבנת מקומי, אלא מתוך תפיסת עולמם הפרטית. בהתייעצות מעין זו אני יוצא כששכרי בהפסדי, משום שאני חשוף לבליל של עצות ודעות אשר אינן מקדמות אותי במאום, אני מותש נפשית מלשמוע ולהשמיע, ונוספת לכך המבוכה אותה אני חווה בעקבות החשיפה.

לפיכך, יש לחזק את ההכרה כי התשובות מצויות אצלך, וכי ראוי לך לסמוך על עצמך. הדבר יפחית את רצונך להתייעץ, וגם כשזה יקרה - זה יהיה במינון המתאים ובתכנים הראויים, ומתוך הקשבה סלקטיבית.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)