ריח של קשר, ריח של חיבור. ריח של סבתא

במשך שנים ידעתי שריח של סבון ממותג מסוים מזכיר לי ריח של חופש. ריח של טיול. של קיץ... אבל לא ידעתי להסביר למה. מה הקשר בין הסבון הזה דווקא לחופש?! וממתי בכלל יש לחופש ריח?!

יום אחד הכתה בי ההכרה. בטיול הרציני הראשון שלי בבית הספר כילדה, טיול בן יומיים עם לינה, ארזתי איתי במזוודה סבון מהחברה הזו, ומטלטלות הדרך הוא נפתח וחלקו נשפך בתוך המזוודה. באותו טיול, הבגדים, החפצים ואפילו הממתקים הריחו בריח של הסבון... ובאותם יומיים, בחוויה שלי, נעשה הקשר בין הסבון לבין הטיול. מאותם יומיים, הריח של הסבון הזה מעלה בי ריח של חופש...

מכירה את זה שאת נושמת לתוכך ריח של עוגיות טובות מסוימות, או סיר מרק, ומרגישה פתאום צביטה של געגוע לסבתא שכבר איננה?! "וואו. לעוגיות האלה יש ריח של פעם. ריח של סבתא", את לוחשת. לא. לעוגיות אין ריח של סבתא... אבל אם סבתא שלך הכינה את העוגיות האלה בהיותך ילדה, ואיתן התפנקת על הספה בבית שלה כשהקשבת לסיפוריה, אז ריח העוגיות מספר לך על ילדות מתוקה ועל סבתא אהובה.

מה אני באה לומר בזה? יש לנו כאן הזדמנות מופלאה ורעיון נפלא לקשור את הילדים שלנו אלינו לאו דווקא במילים. לחבר אותם דרך חושים אחרים. 

שולחן שבת, למשל, הוא הזדמנות מצוינת לאווירה ולהווי שבהמשך הילדים יתרפקו עליו ויתגעגעו אליו. שירה בצוותא, סבב "אמנים" על פירות וממתקים ואפילו סבב מחמאות לכל אחד מהילדים על השבוע שחלף. 

אז שאלתי נשים מסביבי על זיכרונות הילדות שלהן כפי שנחוו בחמשת החושים. הנה:

- ריח של חלות בכל יום שישי במטבח 

- מרק בשר קבוע בחג הפורים ("מרק של פורים") 

- נגינה משותפת עם אמא בפסנתר לפני כל חג את שירי החג המתקרב 

- קפה ועוגה אצל סבתא עם עוגיות קבועות מהעדה שלה 

- ריקוד חנוכה של "באנו חושך לגרש"... 

- משחק מחבואים בשבת בצהריים כל הילדים יחד עם אבא ואמא בכל רחבי הבית 

- הליכה לסליחות בלילה, מכורבלים בסוודרים, לאחר שתית כוס תה חם 

- שיר השירים שמתנגן מבית הכנסת הסמוך בכל יום שישי  

- יציאה ליער כשהאביב מתקרב להריח את הפרחים ולצפות בפרפרים 

- הצגה של יציאת מצריים בליל הסדר עם מיטב האביזרים... 

- שקית ממתקים קבועה בערב ל"ג בעומר 

ומה הרעיונות שלכם?...