האם אנשים אינטליגנטיים מקנאים יותר?

למאמר הקודם בסדרה: למה אנחנו מקטינים את האנשים שאנחנו מקנאים בהם?

בכתבה הקודמת הסברנו מהי קנאה ומדוע היא גרועה.

נקודה נוספת מעניינת, המגובה במחקרים, נוגעת לטיב האנשים הנגועים בקנאה יותר מאשר חבריהם. מתברר, כי דווקא בקרב אנשים אינטליגנטים יותר – הקנאה הינה תופעה רווחת, כאשר ככל שהאדם אינטליגנטי יותר – כך גובר הסיכוי לכך שיסבול מקנאה בסיטואציות שונות בחייו, מול אנשים מסוימים, כאלו ואחרים.

ההסבר הרציונלי לכך, פשוט: אנשים אינטלגנטיים יותר, נוטים להיות פרפקציוניסטים יותר. הם גם יומרניים יותר בציפיות שלהם מעצמם.

ככל שהאדם אינטליגנטי פחות – כך הוא מצפה מעצמו לפחות. גם אם הוא רואה את הזולת מצליח, הוא אינו מצפה לכך שהוא עצמו יוכל להשיג הישגים מקבילים, משום שהוא אינו בעל יומרה כלל. הוא מסתדר היטב עם ההישגים הבינוניים שלו, ואינו חותר להשיג יותר מכפי שיש לו. לעומת זאת, ככל שהאדם אינטליגנטי יותר – הוא יהיה יומרני יותר, פרפקציוניסט יותר, וכאשר ייווכח כי הזולת השיג הישגים שהוא עצמו, לדעתו, אינו יכול להשיג – הדבר יגרום לו לקנאה.

"לעומתיות"

כפי שאמרנו, בדרך כלל, הקנאה גורמת לאדם לנסות למזער את הצלחותיו של הזולת, או לפגוע בהן, מתוך אמונה – לעיתים מוטעית – על פיה הוא אינו יכול באמת להשיג הישגים מקבילים, או אפילו טובים יותר, מאלו שהשיג הזולת. הסברנו, שכאשר מביט האדם בזולתו, רואה את הצלחותיו, ומוצא בהן השראה ומודל לחיקוי או לעידוד – הרי שמדובר ב'קנאת סופרים', בתופעה חיובית שעשויה לקדם אותו ולהצעיד אותו למקום טוב יותר.

ובכל זאת, לעיתים נמצא אדם שמקנא בזולת ומתוך כך הוא מנסה להשיג הישגים טובים ממנו, ובכל זאת – אין מדובר בתופעה חיובית, אלא במציאות שלילית שתגרום לאותו אדם שלא למקסם את יכולותיו. המדובר הוא בתופעת ה"לעומתיות".

מתוך קנאה באחרים, עלול האדם להפסיק לחיות את חייו שלו, ובמקומם – להתחיל לחיות חיים שאולים: חיים שבהם הוא אינו חותר, למעשה, להשגת היעדים החשובים לו, אלא להשגת יעדים גבוהים יותר מאלו שהשיגו אחרים.

האדם עלול להכפיל את המאמצים שהוא משקיע בחיי היום יום שלו, להשקיע הרבה יותר מכפי שהשקיע עד כה, וכל זאת – ללא חתירה אל היעדים החשובים לו בחייו, אלא מתוך חתירה למטרה אחת ויחידה: להגיע להישגים שיאפילו על הישגיהם של הסובבים אותו, המהווים בנקודת זמן כזו או אחרת מושא לקנאתו.

במקום לקום בבוקר, ולומר לעצמו: "היום אשתדל לשפר את ההישגים שלי, בכדי להיות טוב יותר מכפי שהייתי אתמול" – הוא אומר לעצמו: "היום אשתדל לשפר את ההישגים שלי, כדי שאהיה טוב יותר מפלוני או אלמוני"... אדם זה, למעשה, מנהל את כל חייו מתוך תחרות, שגורמת לו לשכוח לחלוטין את היעדים החשובים לו בחייו, כאשר במקום להביט אל עבר היעדים הללו – הוא מביט בלא הרף סביבו, ובוחן את הצלחותיו לעומת הצלחותיהם והישגיהם של אחרים.

בסופה של דרך, גם אם יצליח אותו אדם להשיג את מטרתו, ולהיות טוב יותר מפלוני או אלמוני בו הוא קינא – אין כל ערובה לכך שיצליח להגשים את מטרותיו שלו, ולהגיע לקו הסיום אליו הוא חותר באמת. הוא לא יגיע אל המקום שטוב בעבורו, אלא רק למקום טוב יותר מאשר אחרים...

בכך, למעשה, אדם זה מגביל את עצמו, ובמקום לחתור אל המקסימום שביכולתו להשיג, המקסימום שיתאים לצרכיו, למטרותיו וליעדיו – הוא חותר רק להיות "טוב יותר מאחרים". בהחלט יתכן, שהוא יהיה רחוק ממיצוי הפוטנציאל שלו, ובכל זאת הוא יהיה שבע רצון – משום שהצליח להגיע להישגים המאפילים על הישגיו של פלוני או אלמוני...

במצבים מסוימים, אותו אדם עשוי לחתור כל חייו ליעדים שאינם הולמים את סדרי העדיפויות שלו, רק כדי "לנצח" באותה תחרות דמיונית שאינה אלא פרי דמיונו שלו. בהחלט יתכן, לדוגמה, שרכב חדש – אף פעם לא היה תופס מקום של כבוד ברשימת היעדים שלו, והוא היה מעדיף להשקיע את כספו, לדוגמה, במטרות רוחניות נעלות... ובכל זאת, הוא יחתור במשך תקופה ממושכת לרכישת רכב חדש, רק משום שהוא מקנא בחברו שרכש זה עתה רכב מעין זה...

ניתן לנסח זאת כך: בעוד האדם המקנא עסוק כל חייו בתחרות עם הזולת, הרי שאילו היה מצליח להשתחרר מהקנאה – הוא היה יכול להשקיע את כל כוחותיו בתחרות עם עצמו... במקום לחתור להיות טוב יותר מפלוני או אלמוני – הוא יכול היה להתרכז בלהיות טוב יותר מכפי שהוא עצמו היה ביום האתמול, ובכך, בלא ספק, היה עולה בידו למקסם באופן מושלם את היכולות והפוטנציאל שלו.

ניתן בהחלט לומר, כי זו אחת המשמעויות הכלולות בדברי רבותינו שלימדונו כי הקנאה הינה מהדברים המוציאים את האדם מן העולם. האדם המקנא, יוצא מתוך עולמו שלו, וחי בעולמו של מישהו אחר... הוא חותר אל היעדים שאינם יעדיו שלו, הוא מציב לעצמו מטרות שאינן מטרות שלו, ובכך, למעשה, הוא אינו חי את חייו!

אמור מעתה, כי כאשר האדם מוצא בהצלחותיו של הזולת מקור השראה, שגורם לו להאמין ביכולותיו שלו להשיג את המטרות החשובות לו בחייו שלו – הרי שמדובר ב"קנאת סופרים" מבורכת, שהיא תופעה חיובית בהחלט. אולם כאשר האדם מנסה לחקות את הצלחותיו של הזולת, מבלי לבחון האם הדרך הזו משרתת אותו ואת מטרותיו שלו – הרי שמדובר בתופעה שלילית, שכל תועלת ממשית לא תצמח ממנה.

ומכאן, ניתן גם להפיק כלי עזר, שיכול לסייע לנו להתגבר על הקנאה ולנטרל אותה: שכן ככל שנצליח להיות ממוקדים יותר במטרות שלנו, ולהגדיר אותן לעצמנו בצורה ברורה ובהירה – כך נמעיט לקנא בהצלחותיהם של אחרים, לפחות במידה שהן אינן נמצאות ברשימת היעדים והמטרות שאנו הצבנו לעצמנו בחיינו. יתר על כן: ככל שנהיה ממוקדים יותר במטרות החשובות לנו – יישאר לנו פחות מקום פנוי להתבוננות בהישגיהם של אחרים, ואנו נתרגל אט אט לנהל את חיינו מתוך חתירה מתמדת אל היעדים שהצבנו לעצמנו – במקום לנהל אותם על פי היעדים שאחרים הצליחו להגשים.