נערה צעירה, תודה לך שהתפללת

היי,

בחורה חרדית, אולי בניברקית, אולי ירושלמית.

רציתי להגיד לך תודה, אבל אני אתחיל מההתחלה ותביני על מה ולמה.

יש תקופות שבהן החשק לתפילה פוחת, ואת יודעת את זה. אני מאמינה שזה קורה אצל כולן. ויש ימים שהתפילה פשוט פורצת ורק מחכים להתפלל...

אז הייתי בתקופה הפחות יפה והפחות מחוברת לתפילה.

ואז יצא לי לשוחח עם חברה טובה על קושי כלשהו, והיא אמרה לי שכדאי לי להתפלל תפילה נוספת ביום.

ואז גיליתי לה שאני כבר זמן מה לא מתפללת, גם לא תפילה אחת ביום. גם לא מבקשת מה' סתם בקשות, פשוט מנותקת.

היא אמרה לי - תתחילי, תראי שינוי, תראי שזה עושה לך טוב, לאט לאט את תראי איך את מעצמך כבר רוצה להתפלל! גם אם אין לך כוח ואת עייפה ואת מרגישה לא מחוברת, ואפילו אם את אחרי עבירה כלשהיא שאת בטוחה שה' כועס עליך - תתפללי, אפילו רק תמלמלי מילים. אבל שלא יעבור עלייך יום ללא תפילה (היא חברה טובה ממש, שככה היא העזה להחליט בשבילי...).

התחלתי ללכת על זה. זה היה גם בתקופה שהתחילו הפיגועים המחרידים בחדרה, באר שבע, בני ברק, תל אביב... וחשבתי שזה באמת יכול להיות יפה מצדי להתפלל יותר.

החלטתי שאני לא נעולה על איזו תפילה, אלא על העיקרון של תפילה אחת ביום, לפחות. זאת אומרת שאם אני רוצה יותר, זה מקסים. אבל בל"נ תפילה אחת לפחות אני עושה ביום.

ומאז חיכיתי לראות מתי יבוא היצר הרע ויפיל אותי. החזקתי מעמד די הרבה זמן רצוף, אבל חיכיתי לראות מתי יבוא היום הזה שאני אגלה את עצמי כמה דקות לפני השקיעה, בלי שהתפללתי שחרית בבוקר ובלי שיש לי מקום נורמלי להתפלל.

אבל כנראה שמי שאמר שהבא להיטהר מסייעין בידו - צדק.

ואז זה קרה: יצאנו בחול המועד פסח לטיול בשרון, ובלי תכנון או מסלול מוגדר לאן ומתי.

יצאתי ללא תפילת שחרית, וגם בלי לומר הלל.

איכשהו מצאנו את עצמנו באיקאה בנתניה. זה היה ממש סמוך לשקיעה, ולא ממש היה לי איפה להתפלל שם, וגם לא זמן אולי ללכת למקום אחר...

אמרתי לעצמי, הנה, הגיע הרגע הזה שרצית לראות מתי הוא יגיע, ואני כבר מתחילה לחשב באיזה תאריך הייתה לי השיחה עם החברה, ואני עושה חשבון שהחזקתי יפה בעניין כמעט חודש...

אני בכל אופן בודקת מה השעה ומתי השקיעה, ומבינה שהפסדתי בקרב.

ואז זה מגיע: אני רואה קבוצת נערות תיכון חרדיות, לפחות 6 בנות, פשוט עומדות מול איזה קיר שם ומתפללות. פתאום לא הרגשתי זרה או מוזרה פשוט לעמוד בקרבתן ולהתפלל גם כן...

אז עמדתי והתפללתי, וזה היה פשוט מרגש לחשוב על איך שאלוקים שולח שליחים משלו כשהוא מחכה לתפילתנו, גם אם היא לא במיטבה!

ולתהליכים שרק הוא יכול לבצע בשביל זה: שהיינו בכלל במקום סגור ולא באיזה אמצע מסלול. ושם יש בנות חרדיות שעומדות ומתפללות, בדיוק בזמן שאני נמצאת שם ואני בסביבתן - איקאה זה לא מכולת...

אז אחות אהובה ויקרה, תודה רבה לך שלא התביישת ועשית את הצעד הזה, בעצם בנות יקרות ואהובות (אני פשוט מאמינה שהייתה אחת שהחליטה שהיא עושה את זה, והן עשו אחריה).

עזרתן לי להתמיד בקבלה ולא לקטוע אותה באמצע, להרגיש בנוח, ואני מקווה שה' אסף את התפילות האלו של כולנו יחד, וקיבל אותן באהבה.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.