"ברור, המורה, אני מאמין באלוקים": התלמיד שהעניק לי שיעור מאלף לחיים

"המורה, נכון כתוב בתורה שאברהם אבינו הגיש לאורחים שלו גם חמאה וגם בקר באותה סעודה? איך זה יכול להיות?". וואו... אני מתביישת להגיד לו שאני לא כל כך מכירה את הפשט ובוודאי לא את הדרש, אבל מודה שאינני יודעת.

"המורה, אני אגיד לך, קודם הגישו חמאה למנה ראשונה ואחרי שפינו את השולחן וקינחו את הפה הגישו בשר". וואו, אני מתפעלת מהחידוש. מאיפה אתה יודע את זה? "בשבת הלכתי לבית הכנסת והרב לימד את זה", שח בתמימות צחי תלמידי בן ה-14.

שנת תשנ"ג, בעיר קרית ים, בית הספר התיכון ע"ש רודמן. מורה חיילת בת 18 יושבת בחדר נעים כמורת עזר פרטית לתלמידים מתקשים מט' 12. צחי תלמיד בינוני עם המון רצון להשתפר. ממנו למדתי מה זה מסורתי. "ברור, המורה, אני מאמין באלוקים! אנחנו שומרים כשרות, ובשבת יש פלטה וקידוש והכל. בבקרים אם אני מספיק אני מניח תפילין".

הלם! כבר שנתיים מסתובבת בעולם עם אמונתי החדשה בבורא עולם, בוחרת בקפידה למי לספר ומתפתלת מסביב במילים יפות ונרדפות – והנה נער פשוט, במראה חילוני מובהק, מצהיר בקול רם ובגאווה, באמצע המסדרון של התיכון החילוני, שיש אלוקים וברור שהוא מאמין בו. בכזה עוף מוזר מעולם לא נתקלתי.

במקום בו גדלתי היו שתי אפשרויות – או שאתה מערבי נאור ומתקדם שיודע וגורס שאין מושג כזה אלוקים; או שאתה מיושן, פרימיטיבי וחסר היגיון וטוען בטעות שיש מנהיג לעולם. חלוקה מאוד ברורה עם מסר ברור של בוז וזלזול לאופציה השנייה.

כחודש אחרי תחילת שרותי בקרית ים הסתברה לי האמת המרנינה: כשמונים אחוז מתושבי העיר הם מסורתיים! אפילו ראש העיר ואמו שולה, ששימשה כאם בית במועדון לקידום נוער בו לימדתי אחר הצהריים. הפלא ופלא. מה רבתה שמחתי כשעשיתי שבת ראשונה בעיר והלכתי בחצאית וחולצה לבנה מכופתרת לכיוון בית הכנסת, מרגישה כאחד האדם בין אנשים, נשים וטף בבגדים חגיגיים הצועדים באותו כיוון. ביניהם תלמידים שלי, אנשי צוות מהמתנ"ס ומהמועדון, אפילו מורים מבית הספר "הנאור". כולם מברכים אותי בברכת שבת שלום לבבית בטבעיות.

אלוקי אברהם, יצחק ויעקב, מלך העולם, אבא של כולם. אתה לא חסידי ולא ליטאי, לא עלית מתימן ולא נולדת בבבל. אין לך כיפה וציצית, ומעולם לא לבשת חליפה ומגבעת. בני אדם בקטנותם מצמצמים אותך לתבניות של עצמם, למושגים ארציים, וכביכול לוקחים בעלות עליך ועל תורתך ומונופול על עבודת השם של הכלל.

שנת השרות עברה חלפה לה, המשכתי בדרכי ועברתי תמורות ושינויים בחיי ובעבודת השם, אבל מתנה אחת נחרטה בליבי לנצח: אתה רוצה בנו מגוונים ושונים, אתה אוהב אותנו מפארים יחד את שמך. אתה למעלה למעלה משמות של כשרויות, סמינרים, ישיבות ושיטות לימוד גמרא. אתה גבוהה מן גבוהה ממפלגות ופילוגים. העדרים עדרים נועדו עבורנו כדי להגיע לתיקון שורש נשמתנו במקום הייחודי לנו. תודה ששלחת לי את צחי עם שיעור מאלף לחיים!