ידידיה מאיר: להמשיך את מנגינת הלימוד של נעם רז הי"ד

1. בתוך ים הספינים החולפים של עונת הבחירות החדשה, יש השבוע כותרת אחת נצחית לגמרי: אלפי לומדי הדף היומי סיימו ביום חמישי בסיפוק את מסכת יבמות המסובכת. כל סיום הוא התחלה חדשה והזדמנות להצטרף למועדון הזהב של הדף היומי, אבל הפעם יש הזדמנות מיוחדת: לימוד מסכת כתובות, הקלה הרבה יותר, שמתחיל ביום שישי הזה, יסתיים רגע לפני הבחירות בז' בחשוון (שבאופן סמלי הוא גם יום פטירתו של רבי מאיר שפירא מלובלין, מייסד הדף היומי). יש לנו אפשרות להחליט איך ייראו ארבעת החודשים הבאים: רוויים בהבל וריק של הבחירות החמישיות, או עם עוגן יומי שישאיר אותנו עם תחושה אחרת לגמרי (ואגב, אפשר לשלב לא רע את שניהם, מניסיון...).

2. ועוד עניין שראוי לציון כשמדברים על הדף היומי בימים אלו: החופש הגדול. תקופה ארוכה (מדי) של יציאה משגרה, של בלגן, של ילדים בבית. לימוד יומי יציב יהפוך את הקיץ שלכם להרבה יותר שפוי.

אז קחו מהדורה מנגישה ונסו דף אחד. רק דף אחד. מה אכפת לכם?

אני מניח שלא מעט אנשים שנשרו מלימוד הדף היומי בגלל הקושי של מסכת יבמות. אני מבין אתכם, אבל זה הזמן לחזור הביתה.

3. ויש לומד דף יומי מתמיד ומסור אחד שלא זוכה לצערנו לסיים את מסכת יבמות היום, אבל לא בגלל שהיא מסובכת. את הדברים הבאים שלחה לי השבוע אפרת רז, אלמנתו של לוחם הימ"מ נעם רז הי"ד שנהרג לפני כחודשיים בקרב בג'נין: "כמה מילים לסיום מסכת יבמות ולאלה שהתקשו לסיים אותה. נעם תמיד למד תורה. כילד, בבית הספר, בחברותא עם סבא, בישיבה התיכונית והגבוהה. אבל אז הגיע שירות צפוף בצבא, בלבנון וביחידה. הוא עבר לשיעורים אצל רבנים בלילות ובימי שישי. וכשהלו"ז נהיה עמוס יותר וכבר הגיעו הילדים, הטיטולים, הקניות, הכלים, ובמקביל התרבו הפעילויות ביחידה והלילות הלבנים, נעם מצא פתרון גאוני: הדף היומי. או כמו שהוא קרא לזה: המרדף היומי...

נעם רז הי''ד

הוא השתדל תמיד לאחוז איפה שכולם. ביחידה וגם ביישוב שלנו קידה התרגלו לראותו רכון על הגמרא. נשאר בסיום התפילה ולפעמים מגיע לפניה. בבית, בפינה הקבועה, בתוך הרעש וההמולה, צולל פנימה, מרוכז כל כולו בגמרא. וכשהיה לו"ז צפוף יותר של אימונים או פעילויות ועבר עליו יום בלי הדף היומי, נעם השתדל להשלים בשבתות את כל הדפים שהחסיר. קם לוותיקין, ומנצל את הזמן עד לקידוש המשפחתי ללימוד.

פלא. בלי שיעור קבוע, בלי חברותא (בגלל הלו"ז ביחידה שמשתנה תדיר), נעם רק מחפש את פרק הזמן הפנוי היומי. איפה הוא יכול במרוץ היומי להכניס את הדף, להתרכז, להתעמק, לרדת לשורש הסוגיה, לגעת במה שרוצה לומר לנו הגמרא, לנשום נשמה. כך, במסירות נפש. מסירות נפש עוד בחייו. ה(מר)דף היומי היה לתענוג יומי. תענוג של ניצחון הרוח על החומר, של לגעת בנצח – ולנַצח.

בחודשים האחרונים נעם הי"ד למד את מסכת יבמות, אף על פי שהיא לא פשוטה. כמה שיכול, לא ויתר. למד, ולא זכה לסיים. אבל אנחנו כן יכולים. יכולים להמשיך אותו, יכולים להמשיך את אורו, את מנגינת הלימוד, מנגינת חייו. ויהיה הלימוד לעילוי נשמתו של נעם דב בן ישעיהו".

הטור פורסם בעיתון "בשבע".