הרב ראובן אלבז: בלעם יכול היה להביא ברכה לאומות, אבל רצה רק ליהנות

"וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר" (כ"ב, ה').

בלעם היה בעל תבונה ועצה מאין כמוהו, ולכן זכה להיות נביא לעמים, יש מרבותינו האומרים, שנבואת בלעם היתה כנבואת משה רבנו, ויש אומרים (ספרי זאת הברכה אות שנ"ז) שדרגת נבואתו היתה גדולה אף יותר ממשה, שנאמר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים ל"ד, י') - בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ואיזה? זה בלעם".

הנבואה ניתנה לבלעם כדי שעל ידה יביא ברכה לאומות. יראה לגויים את הקב"ה, ילמד אותם ללכת בדרכיו, יורה להם את המעשים אשר יעשון ויסלול את הדרך בה ילכו. אבל בלעם הרשע היה אנוכי. הוא לא השתמש בפקחותו, בכישרונותיו ובנבואתו לטובת האומות, הוא לא פעל לחנכם ולהאיר את דרכם, אלא ניצל את הנבואה לרעה, והשתמש בה לקבלת תועלת עצמית ופרטית בלבד. הוא ראה את מתנת הנבואה והחכמה העצומה שהעניק לו הבורא, ככלי לכשף, לקלל ולהרע. "שְׁתֻם הָעָיִן" (כ"ד, ג'), לא להאיר אלא להחשיך.

מטרתו של בלעם היתה אך ורק ליהנות. הוא שאף להשיג את שיא ההנאות, ואת כל המעלות שקיבל רתם למען מטרה זו והשקיע את כל נבואתו בטומאה. כך הגיע לדרגה הירודה ביותר, והפך לשפל האנשים. ולשם כך טרח התנא (סנהדרין פרק י משנה א') להזכירו בין ארבע אלו שאין להם חלק לעולם הבא, דלכאורה מה הסלקא דעתין שיזכה לכך, אלא שבכח המעלות שקיבל יכל לזכות לעולם הבא, אך הוא השתמש במעלות אלו לצד הרע ואיבד חלקו!  

גם האדם המושלם ביותר, הנבון ביותר והמוצלח ביותר, אילו לא יעבוד על מידותיו ייעשה השפל ביותר. אדם יכול לקבל נבואה, ולהישאר שפל אנשים, להיות נתעב ובזוי. אדם יכול להיות בדרגה עצומה, אבל אם אינו מעבד את עצמו ואינו עובד על מידותיו - אין לרוח האלוקים על מה לנוח, והוא הולך ושוקע בטומאה יותר ויותר.

דור דעה ומעשה העגל

עם ישראל זכו לראות את יד ה' הגדולה. הם חזו בעשר מכות מצרים, בנפלאות קריעת ים סוף, במעמד הר סיני ובנתינת התורה. הם הגיעו לשיא קרבת אלוקים!  והנה, משה רבנו עלה לשמים, והתעכבה ירידתו. מה עשו ישראל? יצרו עגל, השתחוו לו וקראו: "אלה אלהיך ישראל" (שמות ל"ב, ד').

כיצד ניתן להבין את הסטייה החדה, כיצד קדושים כאלו הגיעו עד לדיוטא התחתונה ועשו עגל מסכה?! כאשר אין עבודה עצמית ועיבוד עצמי, מגיעים לאיבוד עצמי ולהפסד כל המעלות וההשגות.

ראתה שפחה ונשארה כשהיתה

רבותינו (מכילתא בשלח ג') אמרו: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא". יחזקאל בן בוזי ראה מעשה מרכבה בצורה הנבואית, כל שפחה על ים סוף זכתה לראות דברים מופלאים אף יותר מיחזקאל בן בוזי, אך האם היא השתנתה במשהו כתוצאה מראייה זו?

לא! היא נשארה אותה שפחה! כאשר אין מנצלים דרגה רוחנית נשארים בזויים ושפלים. יחזקאל בן בוזי, ויתר נביאי ישראל, עבדו ועיבדו את עצמם, ולכן התעלו למעלות גבוהות. מדרגות הנבואה לא הגיעו אליהם באופן רגעי, הם לא התנבאו לפתע פתאום, אלא רק לאחר יגיעה ועמל המידות. לעומתם בלעם הרשע שהיה נביא גדול מהם, אך מדותיו היו רעות, הגיע לשפל המעלה ולשיא הטומאה.

(נלקט ממשכני אחריך במדבר ח"ב עמוד קל"ז ואילך, עיין שם עוד הוספות נפלאות בעניין זה).