הפוך על הפוך: כלים לשיח עם המתבגר

"אני מוכן להסכים איתך, אבל אז שנינו נהיה טועים". זו דוגמה נהדרת למשפט שלא נכון לומר בזמן ויכוח. תאמינו לי, ניסיתי פעם לומר כך. זה רק מייצר תחושת התנשאות ("יש לך את זה ביותר מתנשא?" - "כן, אבל אז אתה לא תבין").

בכלל, ויכוח או ניסיון שכנוע, הוא פתרון בעייתי לעזור לאנשים לשנות את עמדתם. זה פשוט לא עובד, ולהיפך – הוויכוחים ונסיונות השכנוע שלהם רק גורמים לצד השני לתפוס את הצד האחר, ולהתבצר עוד ועוד בעמדותיהם. לא זאת הדרך לעודד שינוי. הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל אמר שלכן כתוב בפסוק בתהילים (י"ח כ"ז): "עִּם עִּקֵּשׁ - תִּתְפַתָל", ולא כתוב: "עם עקש תתעקש" (כמו יתר התכונות שמוזכרות בתחילת הפסוק), כי אם נלך בצורה קשה עם העיקש, זה רק יגרום לו להתעקש עוד יותר. אלא צריך ללכת עמו במפותל, בעקיפין, כי רק כך נצליח להשפיע עליו.

כאשר מדובר בילדים המתבגרים שלנו, הכל נהיה הרבה יותר מורכב. מצד אחד, כוונותינו כנות וטהורות, אנחנו באמת רוצים לעודד אותם לעשות בחירות טובות. מצד שני, משום מה, הם לא מעריכים את זה, ובמקום להודות לנו מקרב לב, הם מתעקשים לעשות בעצמם, עם הרבה טעויות בדרך. מה עושים עם זה? בכוח זה לא הולך. אבל יש סט כלים ומענים אחר, שיכול לעזור לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי, בין השאיפות לבין המציאות, בין הדמיונות שלהם לבין העולם האמיתי, בין הדחפים החזקים שלהם – לבין כוחות הריסון המוגבלים. הביטוי "ללמד אותם" ממקד כאן את הקושי: קשה ללמד אותם בדרכים רגילות. צריך לחשוב יצירתי, בדרכים לא רגילות.

אחד הכלים שיכול לעזור כאן, הוא "הפוך על הפוך". לנקוט בצד ההפוך בצורה קיצונית, כדי לגרום לילד לעצור, להתבונן ולרכך את עמדותיו. לדוגמה, הבן שלי חזר פעם מהלימודים עצבני, ואמר שהוא לא רוצה יותר ללכת לבית הספר. יכולתי לתת לו נאום שלם על חשיבות הלימוד. יכולתי לאיים. יכולתי גם להתעלם. אבל כל הדרכים האלו היו עלולות לגרום לו לחשוב שהוא לבד בעולם, שלא מבינים אותו, והוא היה מתמלא בזעם. אז במקום זה אמרתי לו: "אז אולי באמת לא תחזור יותר ללימודים לעולם?". זה בלבל אותו. אחרי דקה או שתיים הוא אמר:" רגע, אפשר ללכת רק להפסקות?". אמרתי לו שאני לא יודע, ואנסה לברר. בינתיים הוא חשב על זה יותר לעומק, והחליט שבעצם הוא לא רוצה לוותר על הלימודים... לקחתי כאן סיכון מסוים, אבל זה עבד... בסוף הוא בחר בעצמו בטוב. לכן זה כלי שלפעמים כדאי להפעיל, הפוך על הפוך.

אפשר לתת עוד עצות וכלים, אבל האמת היא שגם לא בטוח שצריך. לפעמים ניסיון כן להבין את העמדה שלהם, מייצר את כל ההבדל בין עמדת מלחמה וקרב הורדות ידים, לבין שיח מכבד. אפשר גם לעצור ויכוח אם האוירה מתחממת, ולהגיד לילד ש"בוא נסכים שבזה אנחנו לא מסכימים, ומותר לאנשים שאוהבים לא להסכים על הכל, ובוא תן חיבוק". לפעמים נקודת המבט שלהם אינה שטות גמורה, ויש בה הגיון עמוק שכדאי להתאמץ לשמוע ולהבין. כדאי לנסות!