מה רדוד בזה?! אל תישארו בתוך הבור שבתוכו נולדתם

"יעלי!", "יעל!", "יעללל!", קראתי לה מאחור. הייתי כ"כ קרובה אליה, מספר צעדים ממש. למה היא לא עונה, הנערונת הנחמדה הזו?!... החשתי את צעדי, ואז ראיתי את האוזניות, שמעתי את הצלילים וקיבלתי את התשובה... עם אוזניות באוזניים, הנוער שלנו עובר לעולם מקביל, ואין עם מי לדבר...

ולא שהמילים שבשיר דורשות עומק וריכוז... להיפך. השירים נעים בין קרקורים, צקצוקים ותיפופים ללא משמעות (במקרה הטוב), לבין רדידות ובוטות (במקרה הפחות טוב). 

המעשייה מספרת על בני זוג עניים שנזרקו יחד עם בנם הקטן אל הבור שבחצר הפריץ לאחר שלא שילמו את חובם. הבור היה טחוב, קטן ואפלולי. אף קרן שמש לא הגיעה אליו, ושם הם נאלצו לבלות כמה שנים מחייהם. בכל בוקר היתה נפתחת דלת הבור לסדק צר, ולחם עבש היה נזרק אליהם. ממנו הם חיו.

ויהי היום, והנה סוף סוף הגיעה עת יציאתם מהבור. הנה, עוד מספר דקות הם יראו את אור השמש, אותו לא הרגישו זה מספר שנים! הם ממתינים בציפייה ונשימתם נעתקת בהתרגשות כשדלת הבור נפתחת. אך אז הם נתקלים בהתנגדות מכיוון לא צפוי. הבן הקטן, שנכנס אל הבור בהיותו תינוק, לא מעוניין לצאת מהבור. הוא כבר לא זוכר מקום אחר ולא מכיר חיים אחרים. טוב לו בבור החנוק. "מה רע לנו כאן?", הוא שואל, מתפלא, את ההורים. "אפילו לחם נזרק אלינו בכל בוקר". וההורים מנסים להסביר, להתחנן, "איך אתה בכלל יכול להשוות?! בחוץ יש מרחב! יש אור! יש אוכל טוב!". אבל הבן בשלו -"טעים לי כאן ונוח. לא רוצה להכיר דבר אחר".

נראה שזה הנוער שלנו היום. דור שגדל מגיל צעיר על רדידות, לא מכיר דבר אחר, ומתפלא: "השיר הזה רדוד?! מה שטחי בו?!". ילדות שגדלו לנערות וספגו מסרים מגיל צעיר, לא מצליחות להבין מדוע אני נזעקת לשמע מילות השיר, ואומרת להן שהן משפילות את עצמן כשמוכנות לשיר מסרים שכאלה. "משפיל?! למה?". כמו הילד בבור שכבר לא זוכר ולא מכיר חיים אחרים וטובים, הם ממשיכים לצקצק ולקרקר ולשיר בגרון ניחר שירים ללא מסר, או עם מסרים מפוקפקים... 

ולמען נסיים באופטימיות, הייתי השבוע בסמינר חרדי. בנות העשרה ישבו במעגל ושרו יחד שירים שונים: "ה' אלוקים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה"... "אברח ממך אליך ואתכסה מחמתך בצילך"... איזו שפה עשירה! איזו רמה אינטלקטואלית! איזה שימוש במילים גבוהות! והתוכן... עמוק וחכם! כמה טוב לדעת שעדיין יש ציבור שלם שמוכיח בכל יום מחדש שאפשר גם אחרת. שהנוער שלו עדיין כל כך ישר מחשבה, כל כך עמוק ועשיר, כל כך ההיפך מרדוד או צעקני. אשרינו.