מתלבט כרוני: למה קשה לנו לקבל החלטות?

לא פעם, כאשר אנו עומדים לפני החלטה משמעותית בחיינו, וכבר סיימנו לערוך את הבדיקות הנחוצות ולברר עד היכן שידנו משגת, בדיקות שתוצאותיהן חיוביות – אנו מוצאים את עצמנו ממשיכים להתלבט בלא כל צורך, תוך חזרה שוב ושוב אל אותן שאלות שכבר נבחנו עד דק.

לדוגמה, כאשר מדובר בשידוכים, לא פעם קורה שאחרי שכל הבירורים הסתיימו ונראה כי ישנה התאמה אפשרית בין המדובר והמדוברת – אנו לא מצליחים להתקדם אל השלב הבא, אלא חוזרים שוב ושוב להעלות שאלות שאולי מוצדקות וראויות כשלעצמן, אולם כבר נבחנו שוב ושוב. לא פעם, השאלות הללו אינן מבוססות על מידע חדש שהגיע זה עתה, אלא על מידע שהיה קיים זה מכבר, וכבר נבחן עד דק. הן נשאלות רק מתוך החשש שמא החמצנו מידע חשוב, בעוד שלאמיתו של דבר, ההחמצה היחידה שהחמצנו – הינה החמצת היכולת להחליט...

ובכן, לשאול שאלות – זה הגיוני, נכון, ואפילו מצוין. אבל כאשר נשאלות שאלות רבות מדי, שחוזרות על עצמן שוב ושוב – כבר מדובר במהלך בלתי הגיוני, שנובע בדרך כלל מהחשש לקבל החלטה סופית, ובמילים אחרות: מהפחד לטעות או לקבל החלטה שאיננה ההחלטה הנכונה ביותר!

למעשה, השאלה האמיתית שעליה אנו מבקשים מענה, הינה: מי אמר שמדובר בהחלטה נכונה? ומה יקרה אם ההחלטה תתברר כשגויה? אולם הבעיה היא, שעל השאלות הללו – אף פעם אין תשובה. כמעט ביחס לשום החלטה בחיינו, אנו לא יכולים לקבל "תעודת ביטוח". בסופו של דבר, אנו נדרשים לקבל החלטות מבלי לדעת את העתיד! משום כך, למעשה, כמעט אף פעם לא ניתן לקבל החלטה שהיא נכונה במאת האחוזים, שהרי הנתון המשמעותי ביותר אינו ידוע לעת עתה, והוא: העתיד.

החלטה נכונה, למעשה, אינה החלטה שוודאי תוכיח את עצמה בכל מצב ובכל סיטואציה בעתיד הרחוק. החלטה נכונה אינה החלטה שלא תתברר כשגויה בעקבות גורמים שונים שאינם בשליטתנו. החלטה נכונה הינה החלטה שהתקבלה באופן נכון על סמך הנתונים שהיו לפנינו במועד קבלת ההחלטה!

בהחלט יתכן, שהחלטה שהיא נכונה כיום – תתברר כהחלטה גרועה בעוד מספר שנים. זה לא אומר, שאנו קיבלנו החלטה גרועה. זה אומר שאנו קיבלנו החלטה שהיתה נכונה לשעתה, אולם יש לשנות אותה – בשל הנסיבות שהשתנו או בעקבות נתונים חדשים שנודעו בשלב מאוחר יותר!

כך, למשל, אדם עשוי לבחור כעת מקצוע, שלמיטב הבנתו מתאים לו. לעומת זאת, מספר שנים מאוחר יותר – הוא עלול לגלות שהמקצוע הזה דורש תכונות מסוימות שאינן באמתחתו. לחילופין – הוא עלול לגלות שנסיבות חייו שהשתנו מאז קיבל את ההחלטה, הופכות את העיסוק במקצוע ללא רלוונטי. במקרים אחרים יתברר, שהשוק, שהציג ביקוש רב למקצוע המסוים הזה – עבר שינוי מהותי, ובעקבות כך המקצוע כבר אינו מבוקש.

בכל אחד מהמקרים הללו, מדובר על החלטה שהיתה נכונה בשעתה, גם אם בדיעבד התברר שהיא אינה נכונה לתקופה מאוחרת יותר. ההחלטה נכונה – משום שהיא התבססה על הנתונים שהיו קיימים בעת קבלתה, ועובדה זו אינה עומדת בסתירה לכך שבהחלט יתכן שלאור הנסיבות שהשתנו – יש לבחון את ההחלטה שנית,  ולפעמים אפילו להפוך אותה על פיה. מה שהיה נכון לפני כמה שנים, לא בהכרח נכון גם כעת.

לפעמים, רק לאחר שאנו מקבלים החלטה, שמאפשרת לנו התנסות בתחום מסוים – אנו יכולים לגלות מתוך הניסיון שהתחום המדובר אינו מתאים לנו. ועדיין: לא מדובר על החלטה שגויה, משום שבלי ההתנסות שהיא אפשרה לנו – לעולם לא היינו יכולים לגלות את חוסר התאמתנו לתחום המסוים הזה.

ניתן לדמות זאת, למסע. לפעמים, במהלך המסע, עלינו לצעוד בשביל מסוים למשך זמן מה – רק בכדי לגלות שהוא אינו מוביל לשום מקום. במקרים אחרים, השביל לא יוביל אותנו אל היעד, אלא אל שביל אחר – שהוא הוא השביל המוביל אל מחוז חפצנו. ולפעמים, רק לאחר שאנו צועדים בשביל מסוים למשך כברת דרך, אנו מגלים כי שינוי שהתחולל בתוואי – אינו מאפשר לנו להמשיך לצעוד בו, כך שעלינו לחזור לנקודת המוצא.

כך או כך, תהיה זו שגיאה אם נניח שהבחירה במסלול הזה היתה מוטעית מלכתחילה, משום שבנקודת הזמן בה בחרנו לצעוד בו – לא היתה לנו כל דרך לצפות את התוצאות שתהיינה לכך. ההחלטה שהתקבלה בשעתה, הבחירה בשביל המסוים בנקודת זמן מסוימת – בהחלט היתה נכונה, גם אם בשלב מאוחר יותר יש לבחון שוב את תמונת המצב ולחפש דרך אחרת.

נקודת המוצא

חשוב להדגיש: הדברים שנכתבו עד כה, הינם בעלי חשיבות מכרעת לכל החלטה שאנו מקבלים בחיים, בין אם היא התבררה בסופו של דבר כמוצדקת גם בפרספקטיבה של זמן – ובין אם במועד מאוחר יותר עלינו לחשב מסלול מחדש.

כאשר נקודת המוצא שלנו היא כזו הרואה כ"הצלחה" רק החלטה שהוכיחה את עצמה לאורך ימים ושנים – הרי שמלכתחילה, אנו ניגשים בהיסוס לכל דרך חדשה בה אנו בוחרים, שהרי לעת עתה, באמת אין לנו אפשרות לדעת בוודאות לאן היא תוביל אותנו.

לדוגמה: אדם עשוי לבחור לעצמו מקצוע, או מקום מגורים, אולם גם לאחר שההחלטה כבר נפלה – הספקות והלבטים לא יניחו לו. הוא ימשיך להתלבט ולהסתפק, מה שישאב ממנו אנרגיה רגשית רבה, וימנע ממנו להפיק את המירב מהבחירה שלו. הוא עשוי להמשיך להתמקד בהססנות, למשך שנים, הרבה אחרי שהבחירה כבר היתה לעובדה מוגמרת, כאשר הססנות זו אינה מביאה כל תועלת. היא רק מונעת ממנו את האפשרות לחוות את ההחלטה עצמה...

זה בהחלט בסדר, שאדם מבקש לשפוט את ההחלטות שלו בדיעבד. אולם לפני שאנו שופטים את ההחלטות שלנו, עלינו לחוות אותן. בשלב החוויה – עלינו להשתחרר מהשיפוטיות, ולהתרכז בחוויה עצמה. רק לאחר שהטמענו את חוויית ההחלטה – נוכל לשפוט ולבקר אותה, וגם זאת – במבט הצופה פני עתיד, כלומר: לבחון כיצד ניתן היה לקבל את ההחלטה טוב יותר בפעם הבאה.

כאשר נקודת המוצא הינה כזו המעניקה את המשקל לקבלת החלטה מושכלת על סמך הנתונים הנוכחיים – אנו יכולים לחוות את ההחלטה, ולצאת לדרך במלא הבטחון והמרץ, עם כל העוצמה, למרות חוסר הוודאות שנמצאת תמיד ברקע, ביחס לעתיד.

נכון: בכל בחירה, בכל החלטה, ישנו ממד מסוים של סיכון. אולם חשוב להבין, שהסיכון הזה עדיף על פני חוסר מעש והססנות, שעשויים לנטרל את הסיכון, אולם במקביל – גם לאיין את הסיכוי.

הציפיה לכך שכל החלטה תוכיח את עצמה לאורך זמן, בלי תלות בנסיבות, הינה ציפייה משתקת. היא למעשה מונעת מהאדם לפעול וליזום, שכן במצבים של חוסר וודאות מוחלטת – הוא יעדיף להימנע מלפעול, ומרבית המצבים בחיינו הינם מצבים של חוסר וודאות...

כמובן, נדגיש: אין הכוונה לעודד קבלת החלטות פזיזה, מבלי לשקול את הצדדים היטב. אין הכוונה לעודד טעויות, או לקבל אותן מלכתחילה בשוויון נפש. כשאנו ניגשים לקבל החלטה, עלינו לעשות כל שביכולתנו בכדי שזו תהיה ההחלטה הנכונה ביותר על סמך הנתונים שנמצאים בידנו כעת! ועדיין, במקביל, עלינו לזכור כי טעויות הינן חלק בלתי נפרד מחייו של אדם שמקדיש את חייו לעשיה יוצרת.